דמשק וחלב יכריעו את המערכה

גל המחאה שפרץ לפני חודש בכמה ערים בסוריה הפך לצונאמי. הדיווחים מסוריה, התמונות וסרטי הווידיאו, ובעיקר מספר ההרוגים מלמדים כי אין מדובר יותר בהפגנות מחאה אלא בהתקוממות לכל דבר של חלקים ניכרים של אוכלוסיית המדינה נגד משטרו של בשאר אל-אסד, משטר הבעת', השולט בסוריה זה כחמישה עשורים.

סוריה מצויה כיום במצב של אנרכיה, והשלטון המרכזי איבד למעשה את השליטה בחלקים גדולים של המדינה. כבישים ראשיים שבים ונחסמים בידי המפגינים, והחיים הכלכליים פסקו כמעט לגמרי. אזרחים מבוהלים מושכים את פיקדונותיהם מן הבנקים, והביקוש לדולר בשוק השחור גואה.

אבל בניגוד למצרים או לתוניסיה, בשאר אל-אסד ומשטרו משיבים מלחמה שערה. אחרי הכל, לבשאר אין לאן לברוח, ואילו בכירי המשטר ומפקדי הצבא הבכירים, חלקם בני משפחתו או עדתו של בשאר אל-אסד, יודעים כי המתקוממים מבקשים לא רק את ראשו של בשאר אלא גם את ראשם שלה, וכי בניגוד למצרים, סופם לא יהיה בבית הכלא אלא על עמוד התלייה.

המפגינים עדיין אינם מאורגנים דיים ולא הצמיחו מקרבם הנהגה שתוביל את המאבק שלשמו כבר הקריבו עצמם מאות מתושביה של סוריה. חשוב מכך, תושבי הערים הגדולות, דמשק וחלב, המהווים את הלב ואת עמוד השידרה של המדינה הסורית, תושבים אלו, כמחצית מאוכלוסייתה של סוריה, עודם יושבים על הגדר צופים מן הצד במתרחש, ובכך מעניקים למשטר שלא במישרין תמיכה יקרה מפז. אם ייצאו המיליונים לרחובות דמשק וחלב, הם יביאו בכך להכרעת המערכה. עד כה הדבר עדיין לא קרה, אך לא מן הנמנע שבקצב ההתרחשויות הנוכחי הדבר יקרה בשבועות הקרובים.

כך או אחרת, המשטר הסורי של בשאר איבד את הלגיטימציה שהיתה לו, איבד את כל תומכיו מחוץ לסוריה, ועתה הוא נאבק בשארית כוחו על חייו. למשטר נותרו עדיין בסיסי תמיכה לא מעטים, בעיקר, אך לא רק, בקרב בני העדה העלאווית שמתוכם באים ראשי המשטר. אלו חוששים ממרחץ הדמים הצפוי בסוריה ביום שאחרי. כך או אחרת, הקרב על סוריה מצוי כעת בעיצומו, והוא צפוי להיות כנראה ארוך ובעיקר עקוב מדם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו