לישראל יש עניין במחלוקות המתנהלות בחמאס בין הזרועות השונות, אבל ביסודו של דבר צה"ל פועל במענה למבחן התוצאה. כאשר בהשפעת הזרוע הצבאית מעלה חמאס את רף הפגיעה ומשגר טיל נ"ט לעבר אוטובוס ילדים - מחייב הירי תגובה הולמת, ואין עניין בתירוצים של איסמעיל הנייה שלא היה מעוניין בהחרפה. גם לא בכזב שהמחבלים לא ידעו כי מדובר באוטובוס ובו ילדים. החזית הפלשתינית מוצגת רבת פנים. חמאס משגר עשרות רקטות ביום לריכוזי אוכלוסייה ומייד משבש את תמונת המכ"ם המדינית בסיפורי בדים שפניו לשלום, ואפילו אבו מאזן אינו מאמין לעצמו בהעלותו טענה כאילו ישראל היא אשר מחריפה את העימות בגבול עזה. זה חסר שחר. ישראל בעד רגיעה, וחמאס קרוע בפנים. בימים האחרונים גבתה ישראל מחיר גבוה מפעילי חמאס. התברר כי הנהגתו, שמקבלת במידה כלשהי של סובלנות פגיעה מקרית בעזתים תמימים, נסערת עד עמקי נשמתה דווקא כאשר עולה בידי צה"ל לדייק ולפגוע בבכירי הטרור. ילד שנהרג באקראי הוא תצלום למכונת התעמולה המשומנת. אך מחבל הוא עצם מעצמה של ההנהגה קרוב לליבה, ועל מותו היא מגיבה בהגברת ירי הרקטות. כל מחזור של אלימות מתנהל כך: חמאס מפעיל את המחבלים לאורך גדר המערכת להטמין מטעני צד כדי להרוג בחיילי צה"ל. הצבא מסכל זאת בפעילות לאורך הגדר, שהיא חיונית להצלת חיים. אז עוברים הפלשתינים לשיגור קסאם וגראד וטילי נ"ט, ועתה - משהתברר כי מערכת כיפת ברזל מגינה בהצלחה על ערי ישראל (ובהזדמנות זו תודה מתחדשת למתכננים ולמבצעים) - הם יורים באוטובוס של תלמידים. שכן תמיד יימצאו שמאלנים בישראל ובאירופה וברשות הפלשתינית שיאשימו את צה"ל, לא את אנשי הטרור. עתה טוענים בחמאס כי נהרגו יותר מ-20 מפעיליהם, וזה מחיר גבוה שנגרם כתוצאה מן הטרור, אבל עליהם לדעת כי אין בו נחמה. לא זו בלבד שישראל אינה מחפשת תואנות להרוג פלשתינים, אלא שגם המחיר הכבד אינו פיצוי לסוף שבוע שבו אזרחים רבים כל כך צריכים לבלות במתחמים מוגנים, כמו בכלוב או בתא מעצר מרצון. לכן הפגיעה בחמאס, שמדבר שלום ומבצע פיגועים, צריכה להתנהל לפחות ברמה הנוכחית. ישראל אמנם תסכים להפסקת אש, אבל רק לאחר שהנהגת חמאס תפנים כי לא תוכל לחדש את האש בכל פעם שיעלה הרצון מלפניה. הסכמת ישראל לנצור את הנשק מותנית, לפחות, בהיותה טוטאלית וארוכת זמן. אסור שהמלחמה לאורך רצועת עזה תתנהל בשיטת "תפוס כפי יכולתך" בשפה הערבית. היעד הוא חידוש ההרתעה הישראלית מפני צעד יזום של הטרור העזתי לחדש בקלות דעת בלתי נסבלת סיבוב אחר סיבוב של שיגור רקטות. תג המחיר הוא, לערך, התגובה הישראלית בסוף השבוע.
