"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ההדחקה: מנגנון התרחקות מאירוע קשה

,עודכן

הזיכרון המודחק הוא תהליך פסיכולוגי שרוב בני האדם חווים בסיטואציות שונות של החיים. אנשים שנחשפים לחוויות קשות, לטראומות ולמראות קשים, עלולים בחלקם לעבור הדחקה של אותו זיכרון טראומטי.

כל אדם עובר חוויות שונות, אולם אלה שעברו חוויה טראומטית במיוחד סביר להניח שתישאר אצלם במאגר הזיכרון הזמין שלהם. אותם אנשים עברו תהליך הגנה פסיכולוגי: הגנה מפני עיבוד החוויה והקושי להתמודד איתה.

לדוגמה: ילד שעבר התעללות פיזית, הסיכוי שהוא ידחיק את החוויה הוא קטן בגלל מנגנוני ההגנה שלו שהם תכופים.

זאת בשונה מהמקרה של ילד שעבר תקיפה מינית על ידי איש צוות בגן שבו הוא למד.

במקרה זה הילד עלול להדחיק את הזיכרון הטראומטי כחלק מהתרחקות מהאירוע הקשה. ולכן, יש למהר ולגבות מילד עדות קרובה כלל שאפשר לאירוע הטראומטי.

הדחקה יכולה לצוף על פני השטח אצל אדם בגיל מאוחר יותר בגלל טריגרים מגוונים: צפייה בסרט, מגע גופני ספציפי או הימצאות בסיטואציה דומה.

לעיתים ההדחקה מעבירה את הזיכרון החווייתי הטראומטי לתת־מודע - ומשם הוא מגיע אל החלום, ולכן ייתכנו חלומות חוזרים סביב אותו אירוע והאדם החולם לא יבין את תוכן החלום ואת פשר הגעתו.

אפשר שהקורבן יכחיש את הפגיעה הקשה הזו ואופייה בגלל הצורך להיות בקשר רציף עם בן משפחה, ולכן הוא ימשיך להכחיש את האירוע הטראומטי.

ואולם, כשהקורבן מתבגר, מרגיש מחוזק, (התוקף הזדקן, התוקף עזב את הבית שבו התגורר הקורבן) הוא מרגיש צורך וחוזק לחשוף את הסיפור.

אך יותר מדי קורבנות נשאלים שאלות פוגעניות בנוסח: "למה רק עכשיו?" או "איפה היית כל כך הרבה שנים?"

מהניסיון שלי, לצערי, למדתי שאין לחלק מהחוקרים את הכלים המקצועיים לטפל בהבנה באותם קורבנות שהיו מאופיינים במשך שנים בזיכרון מודחק.

הכותבת היא יועצת פסיכולוגית בכירה,בעלת קליניקה לטיפול זוגי ומשפחתי

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר