"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"גורם מדיני בכיר" מתבקש להזדהות

,עודכן

בראשית השבוע כבשו את הכותרות ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות הכתובה דבריו של "גורם מדיני בכיר", כי "חמאס כבר מכין את עצמו לעימות הבא. הוא החל בהברחות נשק וחומרי נפץ לרצועת עזה ופועל לשקם את מנהרות התקיפה ולחדש את ייצור הרקטות".

הצופים, המאזינים והקוראים התקשו מן הסתם לזהות מי עומד מאחורי הכינוי, אבל מי שמכיר את המערכת הפוליטית ואת האישים המככבים בה לא היה צריך להתאמץ מדי כדי לדעת מי היא האישיות שביקשה להישאר בעילום שם.

השימוש הרווח במינוחים "גורם צבאי בכיר" או "גורם מדיני בכיר" נובע בראש ובראשונה מרצונו (או רצונה) של אישיות פוליטית או ביטחונית להסוות את עצמה כחייל בשדה הקרב. הוא חושב לתומו שאם הוא לא יצוטט בשמו, יש לו יכולת לומר דברים שבשמו הוא חושש לומר מסיבה כלשהי.

השר והח"כ לשעבר יוסי שריד אמר לי פעם באחת מהשיחות הרבות שקיימנו במזנון הח"כים בכנסת, כי הוא לעולם אינו משתמש בכסות הזו: "השימוש במטבע הזה לא מקובל עלי כי הוא מעיד על פחד מסוים של איש הציבור להביע את דעתו האמיתית. כשלעצמי, כל מה שיש לי לומר אני אומר בשמי, ומה שאיני רוצה לומר לא אגיד כלל".

ההצעה הזו של שריד מאוד מקובלת בעיניי, וראוי שהפוליטיקאים יאמצו אותה אל ליבם. שכן יש בשיטה הנוכחית משהו מאוד לא הגון מצד הפוליטיקאי כלפי הציבור. אם נחזור להתבטאות בעניין חידוש פעילותו של ארגון חמאס בעזה, ישאל עצמו כל אזרח מודאג - בוודאי אם הוא וילדיו הרכים חיים באחד מיישובי עוטף עזה הסמוכים כל כך למנהרות - האם עלי להתייחס ברצינות לאזהרה הזו? האם היא מתבססת על מידע מוצק או רק על הערכה? ואם יש לו מידע מוצק, מדוע גורם ביטחוני בכיר אמר בתגובה ש"אין שום מידע כזה, ולא ברור לנו על מה הגורם המדיני שצוטט מתבסס ומהיכן שאב את המידע הזה"?

יתרה מזו, יש בשימוש "גורם מדיני" בכיר גם בריחה מאחריות, משום שאיש בציבור (זולת הכתבים שהביאו את הדברים) אינו יודע בוודאות במי המדובר, ותמיד יוכל אותו פוליטיקאי לחמוק מאחריות ולטעון שלא הוא אמר אותם.

גם עמיתיי העיתונאים והפרשנים הפוליטיים והמדיניים יכולים לנקוט יוזמה ברוכה בנושא זה. עליהם להודיע לאותה אישיות שמבקשת להסתתר מאחורי הכינוי הזה כי הבקשה שלה אינה מקובלת עליהם, וכי אם יש לה מידה מינימלית של אחריות - שתאמר את הדברים בשמה או שלא תאמר אותם כלל. חוששני שחלק מעמיתיי יתקשו לעמוד בכך כי לא ירצו לוותר על ידיעה חדשותית מעניינת, אבל אין לי ספק שתגובה כזו של הכתבים תקשה על הפוליטיקאים לדבר בשתי שפות, פעם בשמם ופעם באיצטלה של "גורם מדיני".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

גדעון אלון

הכותב שימש כתב פרלמנטרי במשך כ-30 שנה, רבות מהן מטעם "ישראל היום"

כדאילהכיר