"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אבו מאזן מתבצר בעמדת סרבן המו"מ

,עודכן

כשם שהמלחמה, על פי קלאוזביץ, היא "המשך המדיניות בדרכים אחרות" - כן המדיניות היא המשך המלחמה בדרכים אחרות, ואכן צוק איתן ותוצאותיו מעמידים בפני ישראל שורה שלמה של אתגרים מדיניים. חמאס הוכה קשות - הן בתחום הצבאי והן בתחום המדיני - והעובדה שתביעותיו להקמת נמל ימי ונמל אווירי לא היו בסדר־היום מעידה על חולשת המניות המדיניות שנותרו בידיו. דבר זה יבוא לידי ביטוי בעתיד בהקשר לדרישת ישראל לפירוז הרצועה, מול התוכניות לשיקומה הכלכלי והאזרחי.

צוק איתן חשף את בידודו המדיני של חמאס ברוב העולם הערבי ולמציאות זו תהיינה השלכות חיוביות אפשריות על המהלכים המדיניים והגיאופוליטיים באזורנו, לרבות הסוגיה הפלשתינית. יש מי שמנסים לקשור את הסיבות למלחמה האחרונה לכישלון המו"מ בין ישראל לאבו מאזן חרף העובדה שאין כל קשר בין הדברים; לא רק שחמאס לא היה שותף למו"מ הנ"ל אלא שמבחינתו הקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל, שאותה הוא רוצה להשמיד, כלל אינה מטרה. עם זאת, עליית קרנו של אבו מאזן מול ירידת קרנו של חמאס, ורוחות התזזית הפוליטיות והדתיות באזור - פותחות צוהר להיערכות חדשה במזרח התיכון.

ישראל מעוניינת לקדם הסדר מדיני, אך השאלה היא אם הרשות הפלשתינית בראשות אבו מאזן תחזור לסורה, או שתהיה מוכנה הפעם לגשת למו"מ בידיים נקיות? בינתיים, אף שנדמה כי אבו מאזן מאס בפיוס עם חמאס, הוא טרם התנתק ממנו ואילו "תוכנית השלום" הישנה־חדשה שלו מצביעה דווקא על המשך הטקטיקה הסרבנית והלעומתית, שנועדה להכשיל מו"מ אמיתי המושתת על פשרות הדדיות ועל הימנעות מתנאים מוקדמים. לראיה - דרישתו שקביעת הגבול העתידי בין ישראל לפלשתין תהווה את הסעיף הראשון בסדר־היום מתעלמת במתכוון מכך שנושא זה, גם על פי החלטה 242 של מועצת הביטחון, חייב להיות פועל יוצא מהסדרי הביטחון שייקבעו, ולא להפך. תביעה זו היא איתות ברור לכך שאבו מאזן חותר להכשלת המהלכים הדיפלומטיים הישירים עם ישראל כדי לפנות שוב למוסדות האו"ם השונים ולבית הדין הבינלאומי, שבהם קיימת עמדה מוטה מראש נגדנו.

פנייה כזאת למוסדות הבינלאומיים תאפשר לאבו מאזן לעקוף דיון רציני בסוגיות "הליבה", כגון "זכות השיבה", ירושלים ועוד, שלגביהן יידרשו פשרות וויתורים פלשתיניים. לארה"ב עמדה מסורתית ברורה בעניין זה: מו"מ ישיר בין הצדדים ללא תנאים מוקדמים והתנגדות לצעדים מדיניים חד־צדדיים. הכוונות הפלשתיניות אינן עולות אפוא בקנה אחד עם העמדה האמריקנית, ויש לקוות שאם וכאשר התכסיס השקוף של אבו מאזן יעלה לדיון במועצת הביטחון, וושינגטון תגיב ותפעל בנאמנות לעמדותיה.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר