יש משב רוח רענן בהודעת שלי יחימוביץ', שתתמודד על ראשות מפלגת העבודה בספטמבר. מאז חצתה את הקווים מהתקשורת לפוליטיקה ונבחרה לכנסת ב-2006 היא מנהלת מערכה ציבורית, שמבקשת לשנות את פניה של המפלגה בנפרד מהמחלוקת שפוררה את שורותיה אם להישאר בקואליציה או לפרוש. היא "הורידה" פרופיל בתחום המדיני והציעה חלופה בצורת מפלגה חברתית, שתוכנה סוציאל-דמוקרטי. שתי מדינות לשני עמים יכולים להציע כולם, נהגה להסביר, בנימין נתניהו וציפי לבני כאחד. היא חיפשה את דרכה הייחודית בנושאים שעסקו בפער כלכלי ובחוסר שוויון חברתי, בשכר הגבוה של המנכ"לים ובקרב על התמלוגים שתקבל קופת האוצר משדות הגז בלב הים. זה סל נושאים שעימו אי אפשר להגיע להנהגת המדינה ולראשות הממשלה. אך במצבה העגום של העבודה - 13 ח"כים לפני שנתיים ושמונה עתה - הם מספיקים כדי לקיים מפלגה חברתית, שתחתור להתרחב על חשבון יריבותיה השכנות והרחוקות כאחת. מבחינה זו היא מציגה אתגר למתחרה אחר על ראשות המפלגה יצחק (בוז'י) הרצוג. הוא יותר מרכזי בהשקפתו הכלכלית. מעוניין ממנה בסוגיות המדיניות. פחות לוהט לנהל מלחמה בשחיתות. הבחירה ביניהם או בפרופ' אבישי ברוורמן הניצב ביניהם, שגם הכריז על מועמדותו, תצביע על פניה העתידיים של מפלגה המשוכנעת כי לא נס ליחה ויש לה עתיד. נכון לעכשיו מעידים הסקרים כי הרצוג ויחימוביץ' הם בעלי הסיכוי הטוב אם כי לא נאמרה המילה האחרונה. לא רק ברוורמן בתמונה אלא גם עמיר פרץ שוקל לקפוץ למימי הבחירות המוקדמות, וממתינים לאחרים. הודעת יחימוביץ' מעידה כי במפלגות חשים כי הכנסת לא תוציא את מלוא ימיה. היא לא תתפזר בשלהי 2013. אפשר שזו הנחה מוטעית, אבל לפי שעה היא רווחת במפלגות שלטוניות ואופוזיציוניות כאחת. ההכנות מעידות על כך. אם בסופו של דבר לא תאבד יחימוביץ' את המומנטום ותזכה לעמוד בראש העבודה עשוי להיווצר מצב חסר תקדים בפוליטיקה הישראלית. טובים גם סיכויי ציפי לבני להוסיף ולהנהיג את קדימה ובמרצ ממתינים לזהבה גלאון. ראשות שלוש מפלגות האופוזיציה תיראה כשורת הסופרג'יסטיות - לבני, יחימוביץ', גל-און. ארץ של הפתעות. אפילו בדרך לקלפי.
