הבעל כמחבל מתאבד

מגיפה שחורה מודרנית פוקדת את ישראל. גברים מטורפים רוצחים את נשותיהם ומאבדים את עצמם לדעת. אתמול נוספו לרשימה שני זוגות. הבעל שרצח והתאבד הוא כמחבל מתאבד. לא טוב ממנו. אולי אפילו רע ממנו, מפני שהמחבל מותיר יתומים זרים. האב מותיר את ילדיו שלו יתומים.

זה לא היה כך בעבר. שיעור רצח הנשים בישראל עלה ככל שערכי המוסר ומסגרת המשפחה השמרנית נפרמו. בעבר הרחוק לא קיפד הרוצח את חייו. בכך לא חסך מעצמו את העונש הכבד של מאסר ממושך, שקרוי משום מה מאסר עולם. בהתאבדות יש משום התחמקות מנשיאה בעונש. מין פחדנות של אדם המסרב לשלם את מחיר מעשיו בתא סגור.

האם אפשר למנוע את רצח האישה? ולעיתים דווקא הילדים? או האישה והילדים גם יחד? - לא באורח ממשי. הטירוף נרקם במוחו המעוות של ראש המשפחה וכמעט אין הוא נזקק לסיוע על מנת לבצע את זממו.

האם אפשר להוציא שם רע למעשים כאלה? להסביר, למשל, כי מי שיעשה כן יוצג כמפלצת בעיני הילדים שהוא מותיר אחריו? ספק אם מהלך כזה יעלה יפה. ואם כן - תהיה הצלחתו שולית בלבד.

אין פתרון לסוגיה זו, אלא חלקי בלבד. הוא מבוסס על ההנחה שחייבים לעודד את השכנים להתלונן. כאשר בוקעות צרחות מן הדירה הסמוכה, ראוי לטלפן מיד למשטרה. לא לחוש "לא נעים לי". לא לומר כי אין זה נאה לתחוב את החוטם בעניינם הפרטי של אחרים.

גם אסור להותיר את התלונה במשטרה על תנאי. מי שהתלוננה אינה יכולה לחזור בה ומי שהפר צו הרחקה ייענש בחומרה, גם אם בסופו של דבר יתברר כי לא היה צורך בצו שכזה. אין לנו פתרון כולל. רק חלקי, חלקי מאוד, והוא יותר מלא כלום.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו