איזו רוח רעה פקדה קבוצה כה טובה של רבנים, שעמדו ושיגרו מכתב מעורר פלצות להגנת משה קצב ובגנות בית המשפט? נתן הנביא לא סלח לדוד המלך על הניאוף בפרשת בת שבע - והם מוחלים לנשיא על מעשי אונס? כאילו לא נאמר בתנ"ך כי "ציון במשפט תיפדה", והם מעלילים על בית המשפט כאילו הוא "משפח"? מוציאי דיבה, הם מלמדים את חובשי ספסליהם, הם כ"שופכי דמים". במקום אחר בגיליון זה נתתי ביטוי לרגשותיי הקשים על מעשה זה. עתה אנסה לשער מדוע עשו זאת? בעיקר שהדברים לא נכתבו בסערת רגשות או בהיסח הדעת, שכן חלפו יותר מעשרה ימים מאז כתבו ועד ששיגרו את מכתב הבלהות הזה, והכל לאחר שקצב כבר הורשע. מצאתי שלוש אפשרויות: • הם שוביניסטים ללא תקנה. אינם מכבדים את האישה. בוודאי שבעיניהם אינה ראויה ליחס שוויוני. הם ימצאו בספר שמואל ובהלכות הרמב"ם שלמלך מותר, ובתורה נאמר גם כי אין לקלל נשיא, וינסו למכור הסבר קלוקל זה מחר בבתי הכנסת, אבל אני מכיר כמה וכמה נשים וגברים דתיים-לאומיים שלא יקבלו הלכה פגומה כזאת גם מרבניהם. המכתב הזה - אם לא יתנצלו עליו ואפילו יכו על חטא - יירשם כתפנית בנכונות הציבור הדתי-ציוני לקבל את מרותם, ואולי ביחס של רבים מהם אל ההלכה, וחבל מאוד. • הרבנים בזים לבית המשפט מפני שהרכבו כלל לא-יהודי ושתי נשים, וזה קשור גם בשוביניזם, ואפילו במידה של גזענות, וזו חרפה. • מכתב למען קצב הוא מהלך פתיחה במסע שנועד לגרום לדה-לגיטימציה של בית המשפט הישראלי לקראת העמדתו לדין של עמיתם הרב מרדכי (מוטי) אלון בעניינים שבינו לבינו. זו קומבינה מכוערת. אם אותם רבנים אלה אכן נהגו כך - מה על אזובי הקיר? והלב זועק - שמע ישראל.
