קיצוניים על הגבול: תמרור אזהרה בגולן

בניגוד למקובל בעולם המערבי - במדינות דוגמת ארה"ב וקנדה, ביבשת אירופה וכדומה - שבו הדת היא עניינן הפנימי של האוכלוסיות השונות ונחשבת בדרך כלל לעיסוק פרטי או קהילתי מתוך בחירה, הרי בארצות האיסלאמיות השוכנות לחופי הים התיכון הדת תופסת מקום בולט בתודעתן. דבר זה אמור הן לגבי אורח החיים של הפרט והן כגורם המכתיב את התנהגותן של רבות ממדינות האזור שבו אנחנו חיים.

נזכיר בקצרה כמה מסוגיות אלה, הנוגעות למקום המרכזי שתופסת הדת בחיי האזרחים: ההקצנה הדתית האיסלאמית בטורקיה, מרחץ הדמים המתרחש זה כמה שנים בסוריה, המהפכה במצרים שהביאה להעצמת כוחם של גורמים פונדמנטליסטיים (האחים המוסלמים וסלפים), המאבקים הפנימיים בלבנון שבהם מעורבים שיעים (חיזבאללה), נוצרים מארונים, סונים, עלאווים ועוד ועוד.

הגולן הסורי מיושב, בין השאר, על ידי עלאווים, דרוזים ומוסלמים. שתי קבוצות דתיות - העלאווים והדרוזים - נחשבות בעיני האיסלאם הקלאסי לדתות של כפירה. ביסוד אמונתן אף מצוי רעיון ה"תקיה", קרי: התאמת ההתנהגות החיצונית לדת השלטת. עובדה זו ידועה היטב למוסלמים, ועל כן חיים "כופרים" אלה בפחד מתמיד מול הרוב המוסלמי.

הקואליציות במזרח התיכון מורכבות ומתנהלות על פי יסודות אמוניים־דתיים. הסחף שבו נתון כיום האיסלאם הקיצוני מתבטא ביתר שאת בשאיפה של ארגון דאעש לפגוע בכל כופר או במי שחשוד בכפירה, כגון נוצרים, יזידים, דרוזים, כורדים ועלאווים. לא מקרה הוא שדאעש, ג'בהת א־נוסרה, מתנגדי המשטר בסוריה וכנופיות סוניות אחרות מנסים לפגוע דווקא בשלטונו של הנשיא בשאר אל־אסד העלאווי. עשרות רבות, ויש אומרים - מאות מחייליו של אסד - נרצחו בדם קר על ידי דאעש וכנופיות סוניות אחרות.

לפני ימים אחדים היה ניסיון דומה מול הדרוזים בכפר דאמא, ואלה הוכיחו לאנשי דאעש האכזריים כי הם עשויים ללא חת, שעה שהפגינו התנגדות אמיצה מולם, בגורמם להם אבידות כבדות.

בשנים האחרונות אנו עדים להתעוררות איסלאמית גורפת ומגוונת גם בארצות אירופה, החל ב"כיבושה" ("האיסלאם הוא העתיד") וכלה בביטויי אלימות פיזית. הניסיון מראה שהתעוררות זו מלווה בין השאר בנימות אנטישמיות. כריתת ראשי אויבים על ידי דאעש אינה בלתי ידועה באיסלאם: נביא האיסלאם, מוחמד, השתמש בה, בין השאר, במלחמתו נגד יהודי ערב. לאחר מצור שהטיל על אחד השבטים (שבט קורייזה היהודי), הוא ניצל את העובדה שהם נמנעו מלהילחם בשבת, התנפל עליהם ורצח בדם קר מאות רבות מהם.

האם עמי המערב, הנוצריים ברובם, יפנימו את המתרחש כאן ויהיו מוכנים לגלות התנגדות אקטיבית נגד הכנופיות האכזריות הללו? הסימנים העכשוויים מצביעים על כך שבינתיים אין הדבר כך.

ישראל שמרה עד כה על ניטרליות במאבקים אכזריים אלה, אך חוששני שבמוקדם או במאוחר היא תצטרך להתייצב מול כנופיות אלה. על רקע זה ראוי שישראל תיטול יוזמה, שבמסגרתה תקום חזית משותפת שבה ייכללו גם דרוזים, עלאווים, נוצרים, כורדים, יזידים ו"כופרים" אחרים, למלחמה באותן כנופיות אכזריות - ויפה שעה אחת קודם.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!