יואב גלנט יצוק מחומר שעושה מפקדים נחושים. לחבריו הבטיח אתמול כי אינו חש תוגה או מועקה. "נסגר פרק", כלשונו. מחר מתחיל פרק חדש, אולי כבר היום. הדעת נותנת כי לא יפנה לחיים הפוליטיים. גם לא ישקע באיבה מתמדת. ילך לדרכו. פרקליטו, ד"ר דורי קלגסבלד, ביטא זאת במכתב שבו משך את עתירתו מבג"ץ. אי אפשר להיות רמטכ"ל נגד רצונה של הממשלה; ואי אפשר לאלצה להחזיר את עניינו לוועדת המינויים בראשות יעקב טירקל; ולכל היותר ניתן לשאול בשיחות סלון פרטיות אם יהודה וינשטיין, שבביתו הועסק עובד זר ללא היתר, היה מצליח לחצות בשלום את ועדת טירקל. עתה מבינים הכל כי המערכת אשר כה זועזעה בעקבות המסמך המזויף של בועז הרפז, שהופץ מלשכת גבי אשכנזי לכל עבר, זקוקה ליציבות ולרגיעה. בני גנץ נראה מתאים לתפקיד אשר יחזיר את מחנה המטכ"ל בקריה התל-אביבית מהתככים אל הפסים הצבאיים. אמנם חוות הדעת של חלק מהמשפטנים היא שאילו נמשך ההליך של גלנט בבג"ץ היה סיכוי טוב שכהונתו היתה זוכה לאישור. אך זה לא אירע. לעומת זאת, נראה שיש סיכוי סביר טוב עוד יותר כי העתירות נגד גנץ יידחו במחי יד. טוב שאפשר להביא כל סוגיה בפני בית המשפט העליון, וטוב שהעומדים בראשו יושבים בתוך עמם. האש שניצתה טרם כבתה. עשן מיתמר ממנה וזה נחוץ כדי לטהר את האווירה. גם כדי למצוא את "האקדח המעשן", שטובי החוקרים מצויים בעקבותיו. אך נחוץ שצה"ל יישאר מחוץ לתמונה. הכרחי שירחק מן האנשים אשר עשו בו כבשלהם בשנה האחרונה. זה החל בדיוק לפני שנה, ועתה יש רמטכ"ל חדש. הוא בקי. עד לאחרונה שימש סגן הרמטכ"ל. היתה עננה בינו לבין אהוד ברק. צריך לקוות כי התפזרה. אולי תתפזר רק בקרוב. גנץ נזקק לשקט תעשייתי-תקשורתי, למידה של אלמוניות.
