אחרי שראיתי את אולימפיה לובליאנה גם בשני משחקיה הקודמים בטופ 16, שהסתיימו בצורה אחרת לגמרי (שניהם הוכרעו על חודה של נקודה), אני כבר יכול להצהיר שהגדולה של מכבי ת"א מעבר ללחץ ולחטיפות היא שהצהובים פשוט מוציאים את היריבה מהשיטה ומדרך המשחק שלה. אם אתה לא מתכונן בצורה מיוחדת לצורת המשחק הלא שגרתית של מכבי, אתה פשוט לא מצליח להגיע למצבי קליעה טובים. נגד קבוצות עם חולשה בקו האחורי, מכבי מנחיתה את הנוקאאוט עוד לפני סוף הרבע הראשון. נגד מכבי יש חובה לשחק עם לפחות שני מובילי כדור יוצרים ועם פאואר פורוורד שיודע לבוא ולשבור את הלחץ. כיום, כשהיריבה מופיעה עם רכז בודד כמו אתמול, מכבי מוליכה אותו לצד אחד וצ'אק אידסון ודורון פרקינס מצטרפים לדאבל טים בשביל לחטוף את הכדור. אתמול ראינו ציר חדש שנוסף בין צ'אק אידסון וליאור אליהו. החילופים האוטומטיים בהגנה של מכבי, שמשאירים את אליהו עם גארד שנמצא רחוק מהסל, מאפשרים לו לנצל את מהירותו ולברוח למשחק המעבר, ואידסון כמוליך כדור היה רשום על ארבעה אסיסטים לפורוורד הישראלי שסיים עם 10 סלי שדה ללא החטאה. ג'רמי פארגו, שעקומת ההשתפרות שלו עולה משבוע לשבוע, לוחץ שחקנים כמו אילייבסקי ולוקח אותם לצבע במשחק המעבר בשניות הראשונות של הפוזשן. המבחן האמיתי שלו יהיה כאשר יפגוש שוב את ויקטור סאדה וריקי רוביו מברצלונה. בלובליאנה נושמים לרווחה שיש להם עכשיו שבוע פגרה מהיורוליג, שבו יוכלו להתכונן טוב יותר למפגש השני מול הצהובים. אנשי מכבי יכולים להצהיר היום בלי טיפת בושה שהם כיום אחת משתי הקבוצות הטובות ביורוליג. מעניין מי יהיה הראשון שימצא פתרון ללחץ ולאינטנסיביות של חבורת בלאט.
