ניצחון פירוס

יכול להיות שננצח. יכול להיות שארה"ב תחליט להטיל וטו על החלטת מועצת הביטחון, שמקורה ביוזמה פלשתינית, לקרוא לחידוש המו"מ כדי להביא לכינונן של שתי מדינות על בסיס גבולות 1967 ולהקפיא את הבנייה בהתנחלויות. זה לא יהיה פשוט כל כך, משום שהצעת ההחלטה היא ציטוט עמדתו של ממשל אובאמה, והאמריקנים יצטרכו להתפתל כדי להסביר מדוע הם מטילים וטו על דעתם שלהם. אבל אפשר לסמוך עליהם שיגידו משהו על כך שאין צורך להביא את הסכסוך למישור הבינלאומי, וכי עדיף שהצדדים ינסו לפתור את הבעיות ביניהם. ישראל תתייצב לימינה של בעלת בריתה הגדולה, ותביע התנגדות להחלטה. אם עד אז תסתיים שביתתם של עובדי משרד החוץ, יופיע נציגנו באו"ם וגם יסביר את עמדתנו. יחד נעמוד שוב נגד העולם כולו.

לקראת האתגר הזה יתקיימו שיחות טלפוניות ממושכות בין ירושלים לוושינגטון. מזכירת המדינה תסביר לראש הממשלה כי ישראל מעמידה את הממשל בסיטואציה בלתי אפשרית, ונתניהו יזכיר את המחויבות האמריקנית החוזרת לתמוך בישראל. עבור איפא"ק תהיה זו משימה טיפוסית. הארגון יגייס את פעיליו ואת מתנדביו בכל רחבי אמריקה, והם יפעילו לחצים על נבחריהם כדי שיפעילו לחצים על הממשל להטיל וטו על האיום הפלשתיני. קרוב לוודאי שיצליחו, והארגון ירשום לעצמו ניצחון נוסף על הממשל.

אבל זה יהיה ניצחון יקר מאוד במערכת היחסים שבינינו לבין המעצמה היחידה בעולם. ארה"ב זקוקה למזרח תיכון שונה כדי לצאת מעיראק ומאפגניסטן. היא זקוקה לקואליציה ערבית, נוסח זו שעמדה לצידה במלחמת המפרץ הראשונה, כדי שהיציאה מהאזור לא תהיה מפולת. הקואליציה הזו קשורה בפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני. הנשיא בוש האב ידע זאת ב-1991 ולכן הוביל, עם מזכיר המדינה שלו ג'יימס בייקר, את המהלכים שהבטיחו את קיומה של ועידת מדריד. רבים ממנהיגי העולם הערבי ציניים בנוגע לסכסוך, אבל גם אם בחדרי חדרים הם מעניקים דרור ללשונם, אין הם מרשים לעצמם לעשות זאת בפומבי. הם תלויים ברחוב, והרחוב הערבי רואה בבעיה הפלשתינית את הבעיה המרכזית. בלי התקדמות של ממש בתחום זה, לא יחברו המנהיגים הערבים למאמצים האמריקניים למנוע השתלטות איראנית על המקומות שמהם ייסוג הצבא האמריקני.

האינטרס הישראלי הוא להבטיח חזית מזרח-תיכונית פרגמטית מול הציר האיראני באזור. החלשת ארה"ב לנוכח מה שיתרחש בחזית הזו ודחיפת הממשל להצביע בניגוד לדעתו בנושא ההתנחלויות - עלולות להיות ניצחון מסוכן לישראל. לא רק ביחסים הדו-צדדיים עם בעלת בריתנו, אלא גם בהיקף הרחב יותר של עתיד המזרח התיכון, עתיד התלוי מאוד בתנועת כוחותיה של ארה"ב בו בשנה-שנתיים הקרובות.