ואקום מסוכן סביב ישראל

עוד לא שככו המהומות והפרות הסדר בתוניסיה בעקבות נפילת משטרו של הנשיא זין בן עלי, ובלבנון כבר נערכים התושבים לקראת פרוץ מלחמת אזרחים, העשויה להיות עקובה מדם יותר מקודמותיה. בד בבד, נמשכים מרחץ הדמים ופיגועי הטרור ברחבי עיראק ואילו סודאן עתידה במהלך השבוע הבא להתפצל לשניים עם פרסום תוצאות משאל העם על עצמאות הדרום.

ובחזרה לתוניסיה - ספק אם מהפכת היסמין במדינה מבשרת מהפכות דומות במדינות ערביות אחרות, אבל בינתיים מציתים עצמם מפגינים ברחובות קהיר ואלג'יר, והפגנות מחאה הפכו לדבר של שיגרה בערי ירדן ומרוקו.

אין ספק כי אירועי תוניסיה מעניקים רוח גבית למחאה הציבורית ברחבי העולם הערבי. מחאה זו היא תוצאה של תסכול מתמשך עקב היעדרה של דמוקרטיה והיעדרן של חירויות אזרח בסיסיות. היא תוצאה של זעם על דיכוי ברוטלי ומשטרים דיקטטוריים, ובעיקר היא תוצאה של אובדן תקווה לעתיד טוב יותר נוכח המצוקות הכלכליות והחברתיות, העוני, האבטלה הגואה, השחיתות ועוד ועוד.

המשטרים הערביים מפגינים אמנם חולשה רבה, אבל ברובם ישרדו את גלי המחאה ואת הקריאות לעוד מהפכות יסמין. היעדרה של אלטרנטיבה של ממש, החשש מפני עליית האיסלאם הרדיקלי ולבסוף פילוג על רקע עדתי, שבטי או דתי (כמו בלבנון), מבטיחים כי המשטרים בירדן, במצרים, בסוריה ובמדינות אחרות יוכלו לגל המאיים לשטוף אותם.

כך או אחרת, סביב ישראל הולך ונוצר ואקום מסוכן נוכח שקיעתן של מדינות ערב אל תוך עצמן, וחוסר יכולתן להתאחד ולגבש חזית אחידה למול האירועים בעיראק, בלבנון ובמקומות אחרים. יתרה מכך, אל הוואקום חודרות טורקיה ואיראן המבקשות למלא את תפקיד המבוגר האחראי או אף את תפקיד מנהיג המזרח התיכון. כך למשל מבקש ארדואן לתווך במשבר בלבנון, ואילו איראן מקיימת נוכחות במדינה זו זה מכבר. את המחיר משלמת בכל מקרה ישראל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו