תושבי הדרום אינם פליטים; יש מדינה ועליה לדאוג להם

המיתוס הציוני היה ונשאר בלשונו של נתן אלתרמן, שעם "לא ייסוג מחפירות חייו". מה שמתרחש בימים קשים אלה ביישובי עוטף עזה נתפס בטעות בעיני רבים כנטישה המקעקעת את המיתוס. לא נכון, יישובי עוטף עזה מצויים תחת אש כבדה ומתמדת, וכאשר צה"ל ישים לה קץ בעתיד הקרוב יתברר כי העם היהודי מצוי בחפירות, וכולן שלו.

בפועל ה"לא ייסוג מחפירות חייו" הוא עיקרון העומד למבחן בהתאם לנסיבות. ב־1920 סבר זאב ז'בוטינסקי כי יישוב תל חי שגוי וראוי לא להתעקש על הגבעה השוממה, ובכן מה - הוא נסוג מחפירות חייו של העם היהודי? לא, הוא טעה - ואחר כך קידש את מיתוס תל חי בהקמת בית"ר - ברית יוסף טרומפלדור.

גם גוש עציון פונה

גם גוש עציון פונה בעיצומה של מלחמת השחרור מנשים ומילדים, והם ניצלו מן הטבח הנורא של רצח הגברים השבויים, שהערבים מסתירים ושהיהודים באדישותם אינם מזכירים. אך היה פינוי, והבנות והבנים שלא ידעו את אבותיהם היו נושא לספר מרתק מאת הפרופסור עמיה ליבליך.

יש משהו שנשכח: יהודי דרום תל אביב התפנו למרכז העיר עד שאצ"ל השלים את שחרור יפו הערבית. אז לא היו מוסדות סוציאליים, ובבית שבו התגוררתי התמקמה במשך כמה חודשים משפחה משכונת עזרא, ואיש לא סבר כי נסוגה מחפירות חייה.

נכון, היתה מחלוקת חריפה על פינוי ניצנים בדרום. כעבור 25 שנים, בפרוץ מלחמת יום הכיפורים ב־73', היה פינוי זמני של התושבים בגולן, אז מישהו נסוג מחפירות חייו? לא דובים ולא יער. לכך נוספו השיירות אשר יצאו את ערי הגליל במלחמת לבנון השנייה מפני שהממשלה לא ידעה בין ימינה לשמאלה.

ביישובי עוטף עזה יש בעיה מפני שחמאס יורה באזרחים ללא הבחנה. שלשום נהרג, לאסונה של האומה, ילד בן 4. זה עורר מחדש את שאלת הפינוי. להערכתי, הדברים ברורים: מי שחש כי בכוחו להישאר - כל הכבוד; ומי שמבקש להתפנות עד שירווח - בל יחוש אשם ובושה, יתפנה לו וגם כבודו במקומו מונח, והכל בסדר. רק שיש להוסיף שלושה סעיפים מהותיים:

• הממשלה צריכה לטפל בקליטת המתפנים במרכז הארץ. היוצאים מיישובי עוטף עזה אינם כפליטים הנשרכים בדרכים. יש ממלכה.

• שלושה או ארבעה שרים בקבינט היו צריכים לעבור ליישובי עוטף עזה ולעבוד מתוכם, וכמעט לא לצאת. משה (בוגי) יעלון - שאומץ ליבו רשום בשורה של מבצעים נועזים - נענה אתמול לתביעת השב"כ ולא ביקר בנחל עוז. אני שותף לדעת שלי יחימוביץ' כי לא היה צריך לשמוע בקול המאבטחים. גם הסמליות ראויה לנטילת סיכון.

• כמה מאות מבוגרים, שחשים כי חלק מכוחם במותניהם, יבואו ממרכז הארץ וייכנסו לבתים המתפנים בעוטף עזה, ויתגוררו בהם עד תום המערכה. עדיין הם יכולים לשמור בשער או לצעוד באיטיות בפטרול ולבצע חלק מהעבודות. עד שצה"ל ירחיב.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!