הנגב המערבי צריך לקבל מעמד של אזור עדיפות א' פלוס
,עודכן
בהיעדר אופק קרוב להסדרה מדינית שתביא לסיום הלחימה, תידרש ישראל להכריע ביממות הקרובות אם לשוב ולשגר כוחות קרקעיים לרצועה, בעיקר בניסיון לדחוק את המשגרים מערבה, ולהוציא חלק מהיישובים מטווח האש.
בשונה מהסבב הקרקעי הקודם, שכוון לפגיעה בתשתית המנהרות ההתקפיות של חמאס, היעד העכשווי של פעילות כזאת יהיה צמצום הירי ליישובי עוטף עזה. ביממות האחרונות הגביר חמאס את הלחץ על יישובי העוטף, תוך כדי ששמר על כמות השיגורים אך שינה את התמהיל שלהם: הממוצע היומי נותר כשהיה מאז ראשית הלחימה (100 ויותר רקטות ליום), אבל המלאי המידלדל של הרקטות לטווחים ארוכים ובינוניים הוביל לכך שעיקר הירי הוא של פצצות מרגמה ורקטות לטווחים קצרים.
הפרשנות המצומצמת לשינוי בדפוס הפעילות של חמאס מצביעה על הצלחה ישראלית. חמאס נפגע במערכים העיקריים שלו ויורה כמו משוגע בניסיון נואש לקטוף הישג כלשהו. אם מצרפים לכך את הוצאתם להורג של "משתפי הפעולה" - חלקם, אגב, כאלה שכבר נעצרו לפני חודשים ורק עכשיו נורו למוות - מקבלים ארגון שפועל בלחץ חיצוני ופנימי כבד.
אבל הפרשנות המתבקשת היא רחבה יותר מאשר מידת הפגיעה בחמאס. לאירועי סוף השבוע היתה משמעות גם בצד הישראלי. החלטת תושבי נחל עוז לנטוש את הקיבוץ היא עדות לחוסר אמון במערכת; אחרי 47 ימים של לחימה - ובפועל, 14 שנים של ספיגה - ובעקבות מותו של הילד דניאל טרגרמן, קשה להאשים אותם. בחוזה שלהם עם מדינת ישראל הם נתנו את העמידה העיקשת של העורף, והמדינה לא תמכה בהם בתמורה.
במערכות המודרניות של ישראל, כאשר העורף הוא למעשה חזית שנייה, נדרש טיפול הדוק באזרחים. אירועי השבועות האחרונים מלמדים שישראל לא הפיקה את הלקחים המתבקשים מקיץ 2006, כאשר תושבי הצפון נאלצו להסתייע בארקדי גאידמק כדי לצאת מטווח האש. הפעם מגיע הצל"ש לתנועה הקיבוצית, שאירגנה לקיבוצי הדרום קליטה בקיבוצי הצפון, אבל ההתארגנות הפילנתרופית הזאת לא צריכה להחליף את הממשלה, שכבר מזמן היתה צריכה להתכנס לישיבת עבודה בעוטף עזה.
בהמשך לכך היה מצופה מפקידי האוצר להתייצב ביישובים ולשלם לא רק את הפיצויים על עמוד ענן שטרם התקבלו במלואם, אלא גם מקדמות שמנות ונדיבות על צוק איתן. היה רצוי שגם נציגי משרד החינוך יהיו שם כדי להציע פתרונות מעשיים לפתיחת שנת הלימודים, נציגי משרד הכלכלה לטובת פתרונות למפעלים ולעסקים ונציגי משרדי השיכון והפנים כדי לקדם בנייה ומעבר תושבים לנגב.
במילים אחרות, הנגב המערבי צריך לקבל מעמד של אזור עדיפות א' פלוס. זה צריך להתבטא, לפני הכל, בביטחון: בנוכחות פיזית של כוחות ביישובים לאורך זמן ובפעילות אינטנסיבית לדיכוי האש כל עוד לא הושגה רגיעה.
