עכשיו ברור יותר מתמיד: אין עם מי לדבר בחמאס

אמש, במחי יד, חידש חמאס את הירי היישר לבאר שבע ולעבר גוש דן בעוצמה הגבוהה ביותר שבכוחו להוציא אל הפועל, ולהתנפץ נוכח חומות כיפת הברזל.

אין זה מפתיע. הנהגת חמאס מורכבת מנוכלים, מאחזי עיניים, שקרנים, אנשי הונאה, מי שאינם ראויים לאמון, אפילו לא כדי עמידה בהתחייבות להפסקת אש ליממה. דווקא מפני שהם כאלה עדיף לעשות עימם הסכם הסדרה, שהוא במהותו זמני, ולא לסמוך עליהם כאילו ניתן להגיע עימם לפתרון של קבע. אין שלום עימם אלא ניהול משברים כל עוד ידו של צה"ל על העליונה.

על יסוד זה נכון נהגו בנימין נתניהו ומשה (בוגי) יעלון ובני גנץ, שמצד אחד תקפו בעוצמה גדולה מאשר ב"עופרת יצוקה" וב"עמוד ענן", ומצד אחר גילו ריסון נבון. רק שאתמול התברר כי המנהיג הסורר חאלד משעל המסתתר בקטאר ונפגש כמו עורב וזרזיר עם מי שהם מינו – חנין זועבי ועמיתיה – מכתיב כדיקטטור את עמדת הפלשתינים, שמתעבים אותו אבל אינם מעזים להמרות את פיו.

ישראל העניקה הזדמנות לשיחות בקהיר. אבל כרגע אין אופק למשא ומתן ואסור להשאיר את היוזמה בידי חמאס. לכן על הפרת הפסקת האש הגיבה אמש ישראל בתקיפה אווירית מאסיבית. ראוי לעשות כן ללא הפסקות – ברוח שמציע נפתלי בנט. לא שעמדתו היתה נכונה כל הזמן. נתניהו ויעלון וגנץ נתנו הזדמנות אחראית להחזרת השקט. אך עתה – גם על פי תפישתם ההדרגתית – נכון לפחות לנסות את העצמת המכה כשבנט מוסיף לה את פתיחת המעברים לעזה ביתר נדיבות. עמדה הראויה לניסוי גם אם יתברר כי אינה מזור למשבר.

אולי נחוצות גם פעולות כירורגיות, אלה שעמוס ידלין מכנה "תחבולות" – הרי נאמר כי "בתחבולות תעשה לך מלחמה" – ובמקביל להרחיב את החזית ביוזמה מדינית. לא לבטל את השיחות בקהיר, אבל לקבל את עמדת ציפי לבני וד"ר יוסי ביילין, שיש להשליך את חמאס מן המשא ומתן. תוך הוספת נדבך מרכזי: מאמץ מדיני מהסוג שמציעה לבני לגבש החלטה בינלאומית המציגה את השיקום כתמורה לפירוז הרצועה, ולחזק את הרשות הפלשתינית בראשות אבו מאזן.

גם הצעתו של יאיר לפיד אינה רחוקה מכך. אומנם ועידה אזורית בינלאומית עלולה להותיר את ישראל בבדידות בלתי מזהירה, אבל ייתכן שמסע הסברה למען עריכתה נחוץ במיוחד לקראת כינוס המדינות התורמות ב־22 בספטמבר. אין ביטחון שהרעיונות הצבאיים והמדיניים האלה יניבו פירות. עדיין הקו המרכזי צריך להיות בפעילות צבאית תקיפה ובמשא ומתן בחסות מצרית. אך נחוצה גם בחינה של אפשרויות מחוץ לקופסה. לא במקום מה שנעשה אלא כתוספת אגפית. מדוע התוספת עתה? מפני שהפרת הפסקת האש אמש מחזקת את תחושת האמת כי ישראל ניסתה הרבה והעניקה חבל ארוך אפילו לחמאס, והרקטות הגבירו את התחושה הישנה־חדשה־מתמדת, שאין בחמאס עם מי לדבר.