סערת ליברמן

זה בכלל לא משנה לאיזה מחנה פוליטי אתה שייך. אתה יכול לבקר את ממשלת נתניהו או לתמוך בה בהתלהבות. אבל מכל צד של המתרס הפוליטי אמורה לבקוע שאלה הכרחית - כיצד מתקיימת מדינה במצור מדיני ללא שר חוץ-

לכל שר יש אחריות קולקטיבית כחלק מהממשלה, אבל יש לו גם אחריות אישית וציבורית כלפי המשרה שעליה הופקד. אם היה שר התחבורה מנהל מדיניות שמתבססת על העמדה שלפיה תאונות הדרכים הן גזירת גורל ואין דבר שימנע אותן, ולכן מחליט, כמדיניות מעשית, לזנוח את הנושא, היתה קמה ביקורת ציבורית עזה על מדיניותו והוא היה נאלץ לעזוב. הרי אם יטען שאין מה לעשות נגד תאונות הדרכים ברור יהיה לכולם כי הוא מועל בשליחות שאליה יועד.

* * *

שר החוץ אביגדור ליברמן הוא פוליטיקאי שיש לו תומכים לא מעטים. כאשר הוא מופיע ומשרטט את קווי מדיניותו, תומכיו הם קהל היעד שלו. לא מדובר בכלל אזרחי ישראל, לא בעובדי שירות החוץ ולא בדעת הקהל בעולם. ליברמן מדבר אל תומכיו בלבד, וכל היתר זניחים בשיקוליו ובדבריו.

שר החוץ של ישראל, מתוקף תפקידו, חייב לקדם כל סיכוי להסדר מדיני. עליו לפעול ברחבי עולם שמשנה את יחסו כלפי מדינת ישראל עד כדי הכרה במדינה פלשתינית לא קיימת.

בדיוני הממשלה תמיד יעדיף שר הביטחון את השיקול הצבאי על פני המדיני. זה תפקידו. ואילו שר החוץ הוא זה שמתפקידו לקדם את החלופות המתונות, הריאליות והאפשריות, גם אם הן יותר קשות לביצוע.

ובכלל לא ברור לי מה חושב ליברמן כשהוא תוקף כך את טורקיה?

האם הוא חושב שבנימין נתניהו סבור אחרת ממנו בכל הנוגע לאחריותה של ממשלת טורקיה לאירועי המשט? לא. אבל ראש הממשלה מנסה לנקוט אסטרטגיה רחבה ולנסות למנוע את המשבר שעלול לחזק את הציר האנטי-ישראלי באזור.

ואם ליברמן חושב שאין פתרון מדיני וכי הרשות הפלשתינית נעדרת לגיטימציה, אז מה הוא מציע - שאנחנו ננקוט מדיניות פעילה לקידום אינתיפאדות חדשות-

ברוב ממשלות ישראל היה שר החוץ הגורם המפוכח והמרוסן. כך משה שרת לדוד בן-גוריון, כך משה דיין למנחם בגין וכך שמעון פרס ליצחק רבין. איש איש לפי דרכו וסגנונו. אבל כולם ידעו שתפקידם מחייב אותם להיות בת הקול של העולם הגדול בשיקולי הממשלה.

* * *

לראש הממשלה יש גם שיקולים קואליציוניים. התקציב באופק וש"ס מגלה סימני קוצר רוח ואי שביעות רצון. אבל נתניהו הוא הקברניט. הוא קבע מדיניות ולא ייתכן שיתיר לשר החוץ שלו לשכנע את העולם הגדול ואת שגרירי ישראל שדברי ראש הממשלה אינם מהווים את מדיניות משרד החוץ.

כרגע מדינות רבות בעולם לא מקיימות קשרים עם שר החוץ של ישראל אבל מקיימות קשר עם ממשלת ישראל. זה מצב אנומלי שלא יכול להימשך. מדיניות קבלת ההחלטות של הממשלה מצריכה שר חוץ אחראי, שקול ומדוד והפעילות של ליברמן היא בעוכרי כולנו, ללא הבדל של השתייכות פוליטית.