העיסוק הציבורי בדליקה ביערות הכרמל נלעס עד דק בתקשורת. הפעם נעסוק דווקא בניתוח של אסון אחר, לשם שינוי, אסון עתידי המאיים כפצצה מתקתקת על חייהם של עשרות אם לא מאות אלפים - דליפת חומרים מסוכנים המרוכזים בסמיכות לאזורים מיושבים בצפיפות במפרץ חיפה. הבולט שבהם הוא מיכל האמוניה של חיפה כימיקלים. אמוניה היא חומר המאוחסן במיכל בטמפרטורה של מינוס 32 מעלות כדי לשמרה במצב נוזלי. בטמפרטורה שמעל האפס היא גז מסוכן, שיהרוג כל מי שנחשף לנשימה של אוויר המכיל אפילו ריכוז מזערי שלה, בתוך דקות מתחילת החשיפה. מיכל האמוניה של חיפה כימיקלים מאחסן כ-14 אלף טונות אמוניה. אם תתפזר אמוניה בכמות המאוחסנת במיכל כשהוא מלא אפילו רק בחלקו, יכיל רדיוס ההרג שלה את כל שטח בית הספר הטכני של חיל האוויר ושדה התעופה של חיפה, המאוכלסים במאות אנשים בכל שעות היממה, את כל המפעלים באזור התעשייה ולפי מודלים של ניהול סיכונים, אוכלוסייה עצומה עלולה להיחשף לכמויות קטלניות של החומר. המיכל, שהוקם ב-1986, פועל יותר מ-20 שנים ללא היתר בנייה סופי ואין לו גם רישיון עסק, שניהם נדרשים בחוק. המפעל עשה במהלך השנים כל פעולה אפשרית כדי להכשיר את השרץ. אבל אחרי שנדחה ערעורו האחרון לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, הגיש עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בחיפה בדרישה שיורה לאשר היתר בנייה. השופטת ברכה בר-זיו דחתה את התביעה. הנימוקים של השופטת הזהירו מפני "אסון הירושימה", כלשונה, במקרה של פריצת האמוניה מהמיכל, וזאת כתוצאה של אקט מלחמתי או רעידת אדמה. המיכל מוצב על קרקע מילוי, שלדברי השופטת עלולה לעבור "התנזלות" בעת רעידת אדמה. "התנזלות" משמעותה במילים פשוטות שהמיכל עלול להתהפך בעת רעידת אדמה, וכתוצאה מכך כל תוכנו יהפוך לענן גז רעיל שיהרוג במקרה הטוב "רק" כ-10,000 אנשים ובמקרה הרע אף מאות אלפים. הכל תלוי במטאורולוגיה. האבסורד הוא שחלק ניכר מהאמוניה המאוחסנת במיכל מוסעת מדי יום במיכליות על כבישי הארץ העמוסים לעייפה אל מפעל הפוספטים בנגב. כך נחשפים אלפי אנשים שליד ביתם או מקום עבודתם עוברות המיכליות לאותה סכנה באופן שוטף. אין זו רק בעייתם של תושבי חיפה. קיימות חלופות לאגירת החומר בדרך זו אלא שזה עומד בניגוד לאינטרס הכלכלי של חיפה כימיקלים. במקום לייבא את האמוניה באונייה מחו"ל, אפשר למשל לייצר את האמוניה בנגב, קרוב למפעל שצורך את עיקר הכמות, ולהסיע משם כמויות קטנות לשימוש שאר המשק. אמנם זה ייקר את עלויות הייצור של חיפה כימיקלים, אבל הצד השני במשוואה הוא הסיכון הבלתי מתקבל על הדעת שאת קיומו מאפשרת ממשלת ישראל. קיום מצבור כזה של חומר רעיל, שמתפזר עם הרוח, מייתר את הצורך של איראן לשלוח אלינו נשק להשמדה המונית. הם צריכים רק להביא אל המאגרים האלה את הנפץ. ראש הממשלה חייב להוכיח מנהיגות, ממש כפי שעשה אחרי אסון הכרמל, ולהסיר את האיום הבלתי נסבל הזה מעל ראשי מאות אלפי אזרחים שבתיהם נמצאים בטווחי הסיכון לאלתר.
