מותחים את החבל עד הסוף

הלילה בחצות תסתיים עוד הפסקת אש. כולם פסימיים. יש הסתברות גבוהה כי הם צודקים. קוראים בזכוכית מגדלת את עמדות הצדדים ולא מוצאים גישור. עדיין אין זה אבוד. בלילה האחרון לדיוני קמפ דיוויד ב־1978 נרדמו אזרחי ישראל בידיעה כי שיחות השלום עם מצרים עלו על שרטון. בבוקר שלמחרת קמו להסכם החשוב מכל שנחתם אי פעם עם מדינה ערבית.

לעתים, אולי רק לעתים רחוקות, יש ללילה האחרון קסם משל עצמו. הוא מייצר מין Deus ex machina, ישועה בלתי צפויה. בקמפ דיוויד 2000 לא אירעה הפתעה כזאת. מחר בבוקר הכל יידעו. בבזאר המזרח־תיכוני הצדדים מותחים את החבל עד לדקה האחרונה ועוד "זמן פציעות". נכון לאמש ההערכה המוצקה היתה שלא יושג הסכם.

לכל אחד ברור מה יקרה אם חמאס יחדש את האש. לאיש לא ברור מה יקרה אם לא יעשה כן. ראש אמ"ן לשעבר, העומד בראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, עמוס ידלין, לא הצטרף לרוב הישראלים המייחלים שחמאס יסכים להצעה המצרית. אמנם היא מונעת החדרת נשק לרצועה, אבל לא ייצור עצמי. הרקטות שנורו לעבר ישראל ב"צוק איתן" היו, כלשונו, מתוצרת עזה. חמאס יחדש את עבודת המחרטות.

על פי תפיסה זו, נראה כי הנוסחה של בנימין נתניהו "שיקום תמורת פירוז" מסברת את האוזן, אבל אינה תקפה לביצוע. אך יש ניסוח ראוי בקרבתה - שיקום תמורת תהליך אשר ימנע את עיבויו מחדש של מחסן הרקטות המקומי.

לכאורה, שקט בלי הסדרה יעניק לישראל יתרונות. למשל, סיכול חפירת מנהרות עוד בטרם יתקרבו לשטח ישראל; תחבולות מבצעיות, שישראל הצטיינה בהן בעבר, אבל לא באו לביטוי ב"צוק איתן". בנתונים אלה תוכל ישראל להעצים את פעילות הביון שלה ברצועה - נושא שיהיה גם שדה קרב בין אגף המודיעין לבין השב"כ. מי שיקבל על עצמו את האחריות לפעילות המודיעין בעתיד, יצטרך לרענן את בניית הרשתות האנושיות של סוכנים בתחומה.

אפשר להבין לליבם של ישראלים הסבורים כי עדיף להשאיר את המצב על כנו בעמעום מסוים ועם הרתעה ברורה, מאשר להגיע להסכם מסובך שיישומו בעייתי ומגביל. אך המחזיקים בדעה זו חייבים להביא בחשבון כי לא יוכלו למנוע שתי תופעות בעייתיות:

• כל עוד יישמר השקט ישראל תירתע מלהפר אותו, גם אם יהיה לה מידע בדוק על מקום מחבואם של מוחמד דף ואנשיו. זאת אף שאינה מחויבת להימנע ממבצע נגדם בהיעדר הסכם/הסדרה בקהיר.

• הקהילה הבינלאומית תירגע, והממשלה בישראל, אשר תחזור לעמדותיה המקוריות תוך סירוב לצעוד לעבר אבו מאזן, תמצא כי הממשלות חזרו לעמדותיהן הבסיסיות. העולם ישוב ללחוץ על ישראל בסוגיה הפלשתינית ביהודה ובשומרון, ובחזית זו ישראל לא תמצא לצידה את מצרים.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!