לא רק השמאל

בישראל פועלים היום מאות ארגונים תחת ההגדרה "ארגוני זכויות אדם". ארגונים אלו מנהלים מאבקים ציבוריים, מקדמים הצעות חוק ונלחמים בעוולות שנעשות לאזרח הקטן. איש לא יחלוק על כך שארגונים אלו חיוניים לפעילותה של דמוקרטיה תקינה, והם מבטאים את זכותם של אזרחים לפעול יחדיו לשיפור מצב זכויות האדם בארצם. באופן זה כולנו צריכים לתמוך בפעילות ארגוני זכויות האדם. למרבה הצער, לא זהו המצב בישראל היום.

ביום שישי התקיים בתל אביב מצעד זכויות האדם שהובילה "האגודה לזכויות האזרח". במצעד השתתפו יותר מ-100 ארגונים, חלקם אכן ארגוני זכויות אדם חשובים, אך חלק גדול מהם הם ארגוני שמאל קיצוני שמתהדרים בתואר "ארגוני זכויות אדם" בעודם מתרכזים בפעילות אנטי-ישראלית.

כך לדוגמה צעדו הארגונים "יש דין", "שוברים שתיקה", "גוש שלום" ו"עדאלה", כשלכולם ברור שמרכז פעילותם הוא פוליטי רדיקלי, גם אם לעיתים הם עוסקים בזכויות אדם. בין הצועדים ניתן היה לראות גם עשרות אנרכיסטים רעולי פנים, שנראו הרבה יותר כבריונים אלימים מאשר כפעילי זכויות אדם. אלו הבינו כנראה היטב כי מרכז האירוע הוא ניגוח ישראל ולא מאבק דמוקרטי וליברלי. איש מהמשתתפים לא נראה מוחה נגד נוכחותם. עשרות צועדים אחרים הניפו דגלי אש"ף. דגלי ישראל נדירים נצפו במקום, אך אלו טבעו בתוך ים של דגלים אדומים, דגלים שחורים (שמבטאים אנרכיזם), דגלי אש"ף ושלטים אנטי-ישראליים.

אין להתפלא על כך שפני המצעד לבשו אופי אנטי-ישראלי. מארגני האירוע עצמם - "האגודה לזכויות האזרח" - הפכו לארגון שלצד הישגיו המבורכים בקידום זכויות אדם, מקדם שיח חד-צדדי, לא פרופורציונלי ולעיתים מעוות ושקרי נגד ישראל. כך לדוגמה מאשים הארגון את ישראל בהאשמות שקריות של ביצוע פשעי מלחמה, ואף מסר חומרים לוועדת גולדסטון שפעילותה היא דוגמה לניצול שיח זכויות האדם לצורכי תעמולה אנטי-ישראלית.

ביום שישי צעדו לראשונה גם ארגונים ציוניים תחת הכותרת: "גם ליהודי יש זכויות אדם".

אם תרצו, צעירי הליכוד, ישראל ביתנו, המטה לביטחון שדרות, רגבים, ישראל שלי ועוד כ-15 ארגונים החליטו לשים קץ לניצול הציני של שיח זכויות האדם על מנת לנגח את ישראל ואת הציונות. הבהרנו כי גם למילואימניקים, לתושבי שדרות, לחקלאי הנגב והגליל, למתיישבים ולתושבי אשדוד ושכונת התקווה - גם להם יש זכויות אדם. תמכנו בזכויות האדם של כל אדם באשר הוא אדם, וקראנו להפסיק את הניצול הציני של שיח זכויות האדם נגד ישראל.

התרגלנו לחשוב על יום זכויות האדם כעל יום שבו חלקים מהחברה האזרחית מנגחים את המדינה על פגיעה בזכויות אדם. אלא שיום זכויות האדם יכול להיות יום שבו מתקיימת מחאה גם נגד מי שנוטל חלק במאבק נגד ישראל, וישראל, חשוב שנזכור, היא הדבר היחיד שמבטיח שגם ליהודים יהיו זכויות אדם.

ישנם לא מעט גורמים שאינם המדינה, שפעילותם פוגעת בזכויות אדם, וישנם גורמים שמונעים מהמדינה לממש את חובתה להבטיח זכויות אדם לאזרחיה. כך לדוגמה ארגוני השמאל הקיצוני, שמסייעים ליצירת דעת קהל עוינת ולחץ בינלאומי על ישראל, פוגעים בזכויות האדם של כולנו. זאת משום שכל ראש ממשלה ושר ביטחון חוששים מהתגובה הבינלאומית ונמנעים לעיתים מלממש את חובתם להבטיח את ביטחון אזרחי ישראל.

ארגונים הקוראים לחרם על ישראל מבקשים לפגוע בזכויות אזרחי ישראל, וארגונים הרודפים בכירים וקצינים ישראלים בחו"ל פוגעים בחופש התנועה של אלו שמסכנים את חייהם למען כולנו, ומשלמים על כך מחיר גם לאחר שחרורם.

התנועה האנרכיסטית היא תנועה שלא פעם פוגעת בזכויות אדם, משום שהיא מבקשת שלא יהיו חוקים ומערכת אכיפת חוק - שמבטיחים זכויות אדם.

אל לנו ליפול קורבן לשיח שקרי שמבקש לרתום את נושא זכויות האדם לשיח אנטי-פטריוטי המאופיין בניגוח שיטתי של המדינה. מאבק למען זכויות אדם מחייב לעיתים להתייצב לצד מדינתך ולא נגדה.

הכותב הוא מראשי תנועת "אם תרצו"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו