הפרחים להולנד

1מסורתית, תמיד היה קשה לנו מול נבחרת הולנד, למרות שכבר 15 שנה היא לא מעפילה לאליפות אירופה. החל מימי קיס אקרבום ויאן דקר, שניצחנו אותם בהפרש של סל, דרך ההפסד בפיראוס 61:60 ביורובסקט 1987 ועד הבושה ברוטרדם בינואר 2000 כשהובסנו 71:53. בדרך כלל להולנדים יש סוללת גבוהים שמקשה עלינו וקצב משחק איטי.

אבל אחרי שהולנד חסרו ארבעה שחקנים, בעיקר גארדים, ישראל היתה חייבת לנצל את יתרון המהירות שלה כדי לגמור את המשחק מוקדם יותר. בחירת החלטות לא טובה של רוב הגארדים ואיבודי כדור רבים (17) גרמו לנו להיות תלויים בהולנדים ולמזלנו זה הספיק אתמול. מצד שני, בערב שבו רוסיה כבר עם שני הפסדים במוקדמות היורובאסקט ובולגריה מותחת את מונטנגרו, גם זה משהו.

2הרעיון להרחיב אתמול את הרוטציה ולהשתמש באפיק ניסים היה מבורך. למרות שהגארד קלע רק אחת משבע, הוא מהווה איום ואינו הססן כמו שהראה אתמול רביב לימונד ב־12 הדקות ששיחק. גם השימוש בליאור אליהו כשחקן ציר איפשר יותר ריווח וההגנה, תתפלאו, אפילו נראתה טוב יותר.

השימוש באליהו כסנטר רק הבליט את חוסר התרומה הממשית שארז אדלשטיין מקבל מדיאור פישר. הוא מאוד מוגבל התקפית, חסר נוכחות בהגנה ואוכל הטעיות בצורה מביכה. יניב גרין צריך לחזור לחמישייה. דני פרנקו צריך להודות לראשי קאזאן שהחתימו את פישר.

3חודש בדיוק חלף מאי התייצבותו של אלכס טיוס לאימוני הנבחרת ושתיקה מוזרה אופפת את ענישתו. היועץ המשפטי של איגוד הכדורסל עו״ד רונן ויינברג עוד לא החל בשום הליך מול השחקן, וגם מול מורן רוט כי כלל לא הוגשה תלונה בנושא. דרוש כנראה מישהו שבאמת אכפת לו מהנבחרת כדי לעשות כאן סדר.