פגישה הנמשכת חמש שעות בין בנימין נתניהו להילארי קלינטון היא עדות מוחשית לשתי מגמות: האמריקנים לא באו רק כדי ליישר את ההדורים לאחר חילופי המהלומות המילוליות בסוגיית חידוש הבנייה בירושלים; אבל כניסת הצוותים וצאתם וחוזר חלילה לחדר הדיונים היא הוכחה לנטייה לדיון מעשי תוך מאמץ משותף לחדש את המו"מ. רק פיוס? האמריקנים אינם רוצים כי הם כועסים, וכן אינם יכולים שכן הם עלולים להגיע לעימות עם אבו מאזן. אך גם הם מבינים כי ירושלים אינה עוד התנחלות, ומכאן הרצון לגשר בין שתי המגמות הסותרות. בשעות אלה היה קו הטלפון לרמאללה פתוח. נתניהו טס לארה"ב כדי לפתוח דף חדש ביחסים עם הממשל לאחר הבחירות לסנאט ולבית הנבחרים. הקפאה זוטא בסיבוב שני אינה קלה לו, אבל גם לא בלתי אפשרית, והוא ממתין להצעה אמריקנית חדשה בנדון. מה הוצע אמש? הדברים יחלו להתברר הבוקר וייחשפו בהדרגה. התבטאותו של אביגדור ליברמן תוך כדי קיום המפגש בניו יורק כי לא תהיה הקפאה אפילו לפרק זמן קצר, או באורח חלקי, אינה מקלה על התנהלות המשא ומתן. הדעת גם נותנת כי אם יחזור נתניהו עם הצעה המקובלת עליו תיאות הממשלה לקבל את עמדתו תוך הבעת הסתייגות של כמה ממרכיביה. לקראת מפגשו, ובמסגרת ניסיונו לנכש את העשבים הרעים של חשיפת תוכנית הבנייה המחודשת בבירה, הציג נתניהו את הצורך בהסכם ביטחוני ארוך-טווח ובעל חשיבות אסטרטגית עליונה עם ארה"ב, ובמקביל הזהיר מפני התוצאות ההרסניות של פנייה פלשתינית למועצת הביטחון. לא מן הנמנע כי הממשל מקבל את הנחות היסוד הכלולות בעמדת רה"מ, אבל אין סיכוי כי יקבלן כבר עתה. ביסודו של דבר ברור לנתניהו ולקלינטון כאחד כי לאחר תקופה ממושכת של חידלון במשא ומתן עם הפלשתינים וקטטה פומבית בציר ירושלים-וושינגטון, יש לשני הצדדים עניין להוריד את גובה הלהבות. זו הזדמנות שלא רצוי ולא ראוי להחמיצה. הבוקר יתברר אם ראש הממשלה ושרת החוץ הובילו את עגלת המו"מ בכיוון הנכון. בכל מקרה, זו רק תחילת הפרק החדש במו"מ המייגע. ארוכה הדרך להסדר.
