העמימות

שאלת מעורבותו של ד"ר אבנר כהן בנושאים גרעיניים, שאינה על טהרת המחקר האקדמי על פי מסמכים גלויים, כתובה במערכת היחסים המפותלת בינו לבין הצנזורה ובית המשפט העליון. כדאי שיחזור ויקרא במכתב ששלח אליו ניצב יוחנן דנינו, ראש היאחב"ל במשטרה, בשנת 2004. גם מראיונו עם נועם שיזף ב"הארץ" (במהדורה האנגלית, 29 באוקטובר) עולה כי היה מעורב בפרשה זו או אחרת, שאינה דווקא אקדמית. כהן הוא אזרח ישראלי שלא תמיד עומד בדרישות הצנזורה הביטחונית, ולהבנתי, גם ספרו האחרון לא קיבל את אישורה. נכון שטרם קראתיו, וכתבתי התייחסה לראיונו עם שיזף.

כהן מנהל מסע ארוך נגד העמימות הישראלית בנושא הגרעין, ואינו מבין כי עד שתושג הסכמה בינלאומית לביטולה תימצא מדינת ישראל במצב שבו היא מודה, לכאורה, ביכולתה הגרעינית עוד בטרם הושג הסכם.

כל משא ומתן כזה יכביד על יחסיה הבינלאומיים וישרת היטב את איראן, מדינות ערב ומוסדות בינלאומיים, שמתנכלים ליכולתה. יהיו גם קשיים ביחסיה עם מדינות ידידותיות.

אבנר כהן נקלע (או נכלא) לעמדה המציעה לישראל לבצע שינוי אסטרטגי בתפיסתה.

אלא שבמקרה הנוח השינוי לא יזיק לה בתחום העדין של הגרעין, ובהסתברות גבוהה יותר - השינוי יזיק גם יזיק.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו