כלכלה ישראלית

תקציב דו-שנתי וגימוד חוק ההסדרים יאפשרו יציבות כלכלית, צמיחה ורגיעה. כמובן, על מנת ליצור יציבות נדרשים תנאים נוספים, אבל תקציב דו-שנתי הוא כמעט הכרח עתה.

אנשי העסקים, מחו"ל ומישראל, שמשקיעים בישראל, מבקשים לראות בה בראש ובראשונה יציבות. יש מדינות שאנשי עסקים ידירו מהן את רגליהם בגלל חוסר יציבות כלכלית ושלטונית. במדינות אלה תהיינה השקעות רק כאשר הסיכוי לרווח הוא עצום. דוגמה להשקעה במדינות מסוכנות הן ההשקעות הגדולות באוקראינה, בגאורגיה ובוונצואלה. חרף הרווחים שמניבות השקעות במדינות אלה, עדיין החלק העיקרי של אנשי העסקים בעולם ישקיעו במדינות יציבות.

ישראל היתה מדינה לא יציבה בשנים האחרונות. שרי האוצר התחלפו כמעט מדי שנה ומחצה וכן גם שרי התעשייה (עתה זו הפעם הראשונה, זה זמן רב, ששרי האוצר והתעשייה מכהנים יותר משנתיים). מדוע התחלופה בעייתית? משום שכל שר חדש רוצה להשפיע, ומובן שהדרך לעשות זאת היא על ידי יצירת שינויים חקיקתיים ותקציביים. שינוי הוא דבר טוב אך לא ב"טירוף", כפי שהדברים נעשים במחוזותינו.

בנוסף, תקציב חד-שנתי מצד אחד וחוק ההסדרים מצד שני תורמים תרומה גדולה לחוסר היציבות.

חוק ההסדרים הוא תולדה, כביכול, של היעדר זמן לדיונים בכל הנושאים שעל הפרק בתקציב. לכן הוא נבחר כקיצור דרך. התקציב החד-שנתי לא מאפשר דיון רציני בכל סעיפי התקציב, כי שנת התקציב מתחילה ומסתיימת, בדרך כלל, בלחץ זמנים. התקציב מפורסם בדרך כלל בתחילת השנה הקלנדרית, והדיונים על התקציב שאחריו מתחילים באמצע השנה הקלנדרית, כך שלמעשה נוצר "טירוף" מתמשך של דיונים על התקציב לאורך כל השנה, וללא הפסקה.

והרי לרוב לא חלים שינויים מרחיקי לכת בהתפתחות הכלכלית בין ינואר ליולי באותה השנה, אלא אם מתחלף שר כלכלי או מתחלפת ממשלה. אשר על כן, חוק ההסדרים שנחקק בהליך מזורז מאפשר להתגבר על ה"טירוף" הזה על ידי קיום דיונים רדודים יותר על סעיפי התקציב.

התקציב הדו-שנתי מאפשר דיון מעמיק על מרבית סעיפיו ולכן אמור לגמד את חוק ההסדרים. כמו כן, התקציב הדו-שנתי ישדר יציבות למשק ולמשקיעים. כאמור, זה כמובן לא מספיק כדי שתהיה יציבות אמיתית. חשוב שיציבות כזו תשרור לאורך שנים רבות, שאם לא כן תרד רמת ההשקעה בישראל. שהרי כאשר אדם משקיע בהשקעה מאושרת, הוא בונה על התרחבות מתמדת. אם בכל שנה יהיו שינויים שעלולים לפגוע בהתרחבות, האכזבה העסקית תוביל להפחתת ההשקעות.

על כן, אני תומך בתקציב דו-שנתי אשר יגמד את חוק ההסדרים לכדי מינימום נדרש. כך נוכל לקיים דיון מעמיק יותר על כל סעיף בתקציב ונשדר יציבות למשקיעים.

נראה לי כי בשנתיים האחרונות, בתקופתם של יובל שטייניץ ובנימין בן-אליעזר, חל שיפור בתחום הזה.

הכותב הוא נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר