"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

כלכלה ישראלית

,עודכן

תקציב דו-שנתי וגימוד חוק ההסדרים יאפשרו יציבות כלכלית, צמיחה ורגיעה. כמובן, על מנת ליצור יציבות נדרשים תנאים נוספים, אבל תקציב דו-שנתי הוא כמעט הכרח עתה.

אנשי העסקים, מחו"ל ומישראל, שמשקיעים בישראל, מבקשים לראות בה בראש ובראשונה יציבות. יש מדינות שאנשי עסקים ידירו מהן את רגליהם בגלל חוסר יציבות כלכלית ושלטונית. במדינות אלה תהיינה השקעות רק כאשר הסיכוי לרווח הוא עצום. דוגמה להשקעה במדינות מסוכנות הן ההשקעות הגדולות באוקראינה, בגאורגיה ובוונצואלה. חרף הרווחים שמניבות השקעות במדינות אלה, עדיין החלק העיקרי של אנשי העסקים בעולם ישקיעו במדינות יציבות.

ישראל היתה מדינה לא יציבה בשנים האחרונות. שרי האוצר התחלפו כמעט מדי שנה ומחצה וכן גם שרי התעשייה (עתה זו הפעם הראשונה, זה זמן רב, ששרי האוצר והתעשייה מכהנים יותר משנתיים). מדוע התחלופה בעייתית? משום שכל שר חדש רוצה להשפיע, ומובן שהדרך לעשות זאת היא על ידי יצירת שינויים חקיקתיים ותקציביים. שינוי הוא דבר טוב אך לא ב"טירוף", כפי שהדברים נעשים במחוזותינו.

בנוסף, תקציב חד-שנתי מצד אחד וחוק ההסדרים מצד שני תורמים תרומה גדולה לחוסר היציבות.

חוק ההסדרים הוא תולדה, כביכול, של היעדר זמן לדיונים בכל הנושאים שעל הפרק בתקציב. לכן הוא נבחר כקיצור דרך. התקציב החד-שנתי לא מאפשר דיון רציני בכל סעיפי התקציב, כי שנת התקציב מתחילה ומסתיימת, בדרך כלל, בלחץ זמנים. התקציב מפורסם בדרך כלל בתחילת השנה הקלנדרית, והדיונים על התקציב שאחריו מתחילים באמצע השנה הקלנדרית, כך שלמעשה נוצר "טירוף" מתמשך של דיונים על התקציב לאורך כל השנה, וללא הפסקה.

והרי לרוב לא חלים שינויים מרחיקי לכת בהתפתחות הכלכלית בין ינואר ליולי באותה השנה, אלא אם מתחלף שר כלכלי או מתחלפת ממשלה. אשר על כן, חוק ההסדרים שנחקק בהליך מזורז מאפשר להתגבר על ה"טירוף" הזה על ידי קיום דיונים רדודים יותר על סעיפי התקציב.

התקציב הדו-שנתי מאפשר דיון מעמיק על מרבית סעיפיו ולכן אמור לגמד את חוק ההסדרים. כמו כן, התקציב הדו-שנתי ישדר יציבות למשק ולמשקיעים. כאמור, זה כמובן לא מספיק כדי שתהיה יציבות אמיתית. חשוב שיציבות כזו תשרור לאורך שנים רבות, שאם לא כן תרד רמת ההשקעה בישראל. שהרי כאשר אדם משקיע בהשקעה מאושרת, הוא בונה על התרחבות מתמדת. אם בכל שנה יהיו שינויים שעלולים לפגוע בהתרחבות, האכזבה העסקית תוביל להפחתת ההשקעות.

על כן, אני תומך בתקציב דו-שנתי אשר יגמד את חוק ההסדרים לכדי מינימום נדרש. כך נוכל לקיים דיון מעמיק יותר על כל סעיף בתקציב ונשדר יציבות למשקיעים.

נראה לי כי בשנתיים האחרונות, בתקופתם של יובל שטייניץ ובנימין בן-אליעזר, חל שיפור בתחום הזה.

הכותב הוא נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר