"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בין סג'עייה לניקוסיה

,עודכן

1. בקיץ הזה, בנוקיה אחרי המלחמה, יכולנו להיפגש, לנגב את הדמעות מקריאת הביוגרפיות הקצרות של חללינו, לנער את מעטה האבק שהגיע מסג'עיה ורפיח ונחת על תודעתנו ולהקים לתחייה את גופנו העייף מרביצה ומצפייה יתרה באולפני המלחמה.

יכולנו להיפגש בכחול ולבן, להתנהל ביומיומיות שלנו, הנעלמת, החמקמקה, שהיתה קיימת כאן רק לפני חודש, או שנה, או עשור, או אף פעם, והיא רק חיה ובועטת בדמיוננו, ודמיוננו ממשיך לבעוט בנו. היינו הולכים עם צעיף על הצוואר, דגל ביד, "התקווה" בפה וילד אופטימי בכיסא ליד כדי לעודד את נבחרת ישראל בכדורסל. נורמליים, סתמיים, צפויים ומשעממים עם "אל אל ישראל" רפה ומושמע לעייפה.

אך לא. השיר הזה בלתי עייף, מקום ראשון במצעד שירי התודעה שלנו כבר עשורים, כי המציאות לא מרפה ממנו. גם עכשיו, חזק מתמיד, "אל אל ישראל", שיישמע עד למרתפי בית החולים "שיפא". במקום מפגש בנוקיה, נצטרך לשלוח לנבחרת אנרגיות טובות דרך הטלוויזיה בתקווה שאלה יחצו את מימי הים התיכון וינחתו בקפריסין.

כמה מתסכל לא לארח אצלך בבית. כמה עצוב שכבר התרגלנו לכך ואנו מקבלים את המציאות בהשלמה והיא מקבלת אותנו כמו חייל השב הביתה. כי לשנינו, לנו ולמציאות, אין ברירה אחרת. זה לנצח, כבר שנים רוקדים ככה, לחי אל לחי.

2. אמנם את הבושם של משחקי האימון מסוכן להריח, אבל היכולת שהנבחרת הציגה, במיוחד בשני הניצחונות האחרונים מול גרמניה ולטביה, מספקת סיבות לאופטימיות. למרות שהגנתית הצבע נפרץ בקלות רבה והתיאום בתקשורת בהגנת הפיק אנד רול מחייב הבהרות ותרגול החוקים, הרושם העיקרי שהותיר הטורניר האחרון היה מצוין התקפית. כזה עם סגנון ריצה שקול, שלא רץ בכל מחיר כדי להימנע מאיבודי כדור, אבל יוצר אחוזי קליעה גבוהים.

כמו כן, יש כמות לא מבוטלת של שחקנים שמסוגלים להוביל כדור במעבר (ובמיוחד גל מקל) ומקבלי החלטות טובות בפיק אנד רולים ומצבי "הנד אוף", שמייצרים סלים מחיתוכים ומצבי "בק דור". קבוצתית, השחקנים הישראליים התרגלו ל"סמול בול" מנטלי, שמחפה על נחיתות בריבאונד ובמקרה של חילופים הגנתיים. בידודים של שחקנים במקומות שבהם הם יכולים להוציא לפועל, כולל גארדים עם גב לסל, מובילים לסקור גבוה לא תלוי בשלשות ולהכתבת סגנון המחייב את הספסל הנגדי למצוא פתרונות יצירתיים.

תוסיפו לזה את העובדה ששוב יניב גרין פורח תחת ארז אדלשטיין, את האיזון בין הרצון של עומרי כספי להוביל התקפית וגם לתרום בפרמטרים אחרים - כולל הגנתיים - ותקבלו נבחרת שעולה על סך חלקיה, ורוקדת, גם היא, לחי אל לחי, עם עם ישראל כולו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר