רותמים את העגלה

ועדת שניט, המבקשת לנסח ולהסדיר מחדש יחסי הורים גרושים וילדיהם, תניח בקרוב את המרעום, שיפעיל את הפצצה במלחמה בין אבות לאמהות בישראל.

הוועדה מציעה גישה מהפכנית, של אחריות שווה בין הורים, וקוראת לבטל את "חזקת הגיל הרך", הסעיף בחוק שקובע שאמהות מקבלות "משמורת" על ילדים עד גיל 6 בהליכי גירושים, ולהחליפו בהגדרה עדכנית של "אחריות הורית". הסעיף החדש אמור לקבוע כי זכותו של הילד היא ששני הוריו יהיו אחראים לשלומו ולרווחתו, וכי אף אחד מהם אינו פטור מאחריות זו.

אין ספק שזו יוזמה מבורכת, וכוונת חברי הוועדה נגזרה מהרצון לקדם שוויוניות, והתאמה של החוק לסטנדרטים בינלאומיים ואמנות בינלאומיות.

אלא שהוועדה רתמה את העגלה לפני הסוסים, כשראתה לנגד עיניה רק את המצב הרצוי ולא את המצב המצוי. הוועדה התעלמה מהמציאות הישראלית, שבה הדין הדתי הוא הדין השולט, ועל פיו נישאים ומתגרשים. הדין מעניק יתרון לגברים בנושאי אישות. הם המגרשים הבלעדיים וללא הסכמת הגבר אין גט.

"חזקת הגיל הרך" היא חזקה אחת בתוך מכלול של דיני המשפחה, המסדירים את כל נושא הקמת המשפחה ופירוקה, וגורמים לחוסר שוויון בתהליך הגירושים. נשים נאלצות לוותר על רכוש, מזונות וזכויות שמגיעות להן כדי לקבל את הגט המיוחל.

אם יבטלו את החזקה, הדיון המשפטי על החזקת הילד יהפוך כלי נוסף בסחטנות ויביא להרעה במצבן של מסורבות גט ועגונות. הניסיון להשוות את מצבנו לאירופה ולארצות הברית, מדינות שיש בהן נישואים אזרחיים, הוא לא תקף.

קיימת דילמה אמיתית, האם חוקים שנחקקו לפני כ-40 שנה מתאימים לישראל של 2010-

אולי צריך לאמץ את המלצות ועדת שניט, ששואפת לחברה שוויונית יותר-

מדובר בחוקים ישנים, אנכרוניסטיים, שמסייעים בהנצחת הסטריאוטיפים, שנשים הן המטפלות בילדים. ואילו היום אנחנו עדים לשינוי גדול ביחסם של גברים לגידול ילדים, לעומת מה שנהוג היה לפני שנים רבות. גברים שותפים בגידול הילדים, מחתלים ומטפלים, וההעברה האוטומטית של הילד לחזקת האישה גורמת לנחיתות מסוימת במעמדם כשהם מבקשים להתגרש.

אלא שאסור לשכוח שהנחיתות האמיתית היא של נשים, והיא ניכרת בכל תחומי החיים. למרות שנחקקו חוקים שוויוניים בנוגע לנשים, מצבן של נשים לא התקדם רבות מאז, ואי-השוויון נמשך.

אמנם נחקק חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ויש חוק הקובע שכר שווה לעובד ולעובדת, אך בפועל ישנה חלוקה לא שווה בנטל בין נשים לגברים. עדיין נשים הן אלו שמטפלות בילדים ועוזבות את העבודה כשהילד נולד ולא הגברים. ודווקא בשאלת החזקה על הילדים מנסים ליצור שוויון.

ההמלצות לשנות את החוק בנוגע למשמורת מקדימות את זמנן, כשנהיה חברה שוויונית, שבה גברים ונשים חולקים שווה בשווה בנטל הבית, הפרנסה והחינוך, ונשים יוכלו לנהל מאבק משפטי על גירושים בתנאי פתיחה שווים, אפשר יהיה לבטל את המסירה האוטומטית של ילדים קטנים לחזקת האם.

מי שדוגל בעקרונות של שוויון, ורוצה לחולל מהפכה בתחום הגירושים וכן להקטין את הקונפליקט בין ההורים, מתוך דאגה לטובת הילדים, לא יכול לפתור נקודה אחת במכלול חוסר השוויון. המאבק צריך להיות להנהגת נישואים אזרחיים בישראל.