"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

קרב אגרופים בלי כפפות

,עודכן

אהוד ברק מעד בעניין של מה בכך, שהפך למכת מדינה: הוא סמך על אדם ראוי, שהיה מפקד סיירת מטכ"ל - רן שחור, והמליץ לפני הפרופסור אוריאל רייכמן לקבל למרכז הבינתחומי את הקצין-תלמיד בועז הרפז. ברק לא הכירו. כך שולחים בישראל מכתבי המלצה. חבל, בהזדמנות זו שכרמלה מנשה פירסמה את הידיעה כדין בקול ישראל, ראוי להתחיל בתיקון הנגע. אמנם ברק לא כתב כי הוא מכיר את הרפז - וכל זה אירע לפני הסתבכויותיו בצה"ל - אבל לא ציין גם את ההפך, שמעולם לא פגש בו. זה פגם.

ברור כי יריביו, אולי מתומכיו של גבי אשכנזי, ניצלו את המכתב כדי להביך את שר הביטחון. במקום שבו נערך קרב אגרופים בלי כפפות, ההדלפה לגיטימית לגמרי גם אם חשיבות העניין שולית.

סביר כי גם בו ידון מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, החוקר את פרשת המסמך המזויף של הרפז. יש מה לברר. המשטרה סיימה את תפקידה בדיוק לפי כתב הסמכות שבידה. היא מצאה את החשוד בזיוף והגיעה למסקנה מקצועית כי הרפז כתב אותו לבד. אמנם יכלה להרחיב את היריעה, אבל לא היתה חייבת. כך נותר מרחב פעולה ללינדנשטראוס.

החקירה העיקרית - שאינה פלילית במהותה - תתמקד בלשכת הרמטכ"ל: מדוע החליט לגנוז את המסמך, שאשכנזי לא ידע כי תוכנו מזויף? אם גנז - מדוע הראה אותו באמצעות ראש לשכתו לאלופים בני גנץ וגדי אייזנקוט? ומדוע מסרו לגבי סיבוני, שהעבירו לעיתונאי אמנון אברמוביץ'? אין ספק כי אברמוביץ' העריך בשלב הראשון של הפרשה, עוד לפני שפירסמה, כי נכתבה על ידי מקורביו של ברק או יואב גלנט ויוני קורן. האמת לא היתה נגלית אלמלא חקירת המשטרה.

אפשר להמר מה יהיו מסקנותיו של לינדנשטראוס בעוד ימים, שבועות או חודשים. כך, לערך: בחבורתו של אשכנזי ניסו להעריך כיצד חושב ופועל "האויב" - ברק המצדד במינוי גלנט לרמטכ"ל. זה תרגיל בסיסי בחיל המודיעין. מישהו "משחק" את היריב. אנשי אשכנזי "נכנסו לראש" של ברק וגלנט וקורן, ואחד מהם - הרפז - כתב בעצמו את המסמך. האם רק על דעת עצמו? לינדנשטראוס יבדוק.

גם ברק צריך להיחקר. מתי נודע לו על המסמך? מפי מי? לפי גרסתו הראשונית טילפן ליועצו קורן רק עם הפרסום בערוץ 2 ושאל אותו במה מדובר. האם הוא עומד עדיין על גרסתו? חשוב לדעת. יש עוד שאלות לשני הצדדים בסכסוך המכוער הזה: מדוע הגן אשכנזי על הרפז בכל הוועדות שדנו בהורדת הסיווג הביטחוני שלו? מי העניק להרפז רישיון להתהלך חופשי במתקנים הצה"ליים, ולמה? השמועה טוענת כי ההיתר ניתן מטעם משרד הביטחון בספטמבר 2006, היש דברים בגו-

גם סוגיית המסרונים בין הרפז לבין רעיית הרמטכ"ל צריכה ליבון. אם החליפו 150 תשדורות כאלה בשש שנים אין הצדקה לרמוז בזדון כי משהו פגום בהתנהלותה של רונית אשכנזי; ואם - כפי שטוען מקור המקורב לחקירה, לא לברק - מדובר ב-150 מסרונים בכמה חודשים - זה כבר סיפור אחר. איני יודע. אני מציע לשאול.

בעיקר אני סבור כי ראוי שלינדנשטראוס והאלוף במילואים יעקב מנדי-אור, שמקיים את החקירה מטעמו, יציעו לראש הממשלה מתווה לעתיד: מה לעשות כדי שסכסוך כזה בין הרמטכ"ל לבין הממונה עליו לא יוכל להתקיים לאורך שבועות כה רבים? ההכרעה בסוגיה זו לא היתה צריכה להמתין למבקר המדינה, אך עתה מאוחר מדי להכריע.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר