החברה לא יכולה לשאת עוד

בימים האחרונים היינו עדים לאחת הקומבינות החצופות ביותר: דרישה ל"מילגת קיום צנועה" לאברכים באמצעות מסלול עוקף בג"ץ. זהו עוד ניסיון לכופף את תקציב המדינה לטובת סקטור מסוים, על חשבון ציבור שלם שישלם את המחיר.

וכדי להכשיר את השרץ, מיהר רה"מ בנימין נתניהו להסביר שמאחורי הצעת החוק ותק של 30 שנה. לשמוע ולא להאמין. אם נפלה טעות לפני 30 שנה ולאף אחד לא היה אומץ לתקנה, היא לא הופכת "כשרה".

כל מי שעיניו בראשו, ולא חשוב מה אמונתו הדתית, יודע שאין היגיון כלכלי או דתי להסדר שכעת מבקשים החרדים להוביל. יתרה מכך, ההשוואה בין הסטודנטים לבין תלמידי הישיבות היא פסולה ומקוממת. ציבור הסטודנטים בישראל הוא הציבור היצרני ביותר במדינה. הוא תקוותה הגדולה. הם נדרשים לשלם שכר לימוד גבוה ולעבוד בעבודות דחק כדי להתפרנס, בעוד שחרדים בני גילם מקבלים תמיכה מהממשלה כדי להמשיך באורח חייהם.

נכון, דוד בן-גוריון פטר בזמנו 400 תלמידים שהוגדרו על פי רוב "תלמידי חכמים". אבל ההסדר מאז הלך וטפח עד שהגיע למימדים שהחברה אינה יכולה לשאת עוד. זוהי רעה חולה ומי שנפגע ממנה מלבד כלכלת המדינה, הוא בעיקר הציבור החרדי אשר הופך לנטל הממאיס את עצמו בעיני ציבור רחב. מי ששמע על הסדר "תורתם אומנותם" בברוקלין או במקומות אחרים, שיקום.

עלינו לעצור כאן. עמדתי היא שאותו תקציב שנחסוך מביטול הצעת החוק הפסולה הזו נשקיע בהקמתה של מערכת תמריצים לצעירים חרדים, כדי לשלבם בשוק העבודה ובמוסדות ההשכלה הגבוהה. רק כך תוכל ישראל להתייצב כמדינה מובילה בין האומות. הגיע הזמן להביא בשורה לעם. זה לא רק טוב לחרדים, זה טוב לישראל.

הכותב הוא השר לענייני מיעוטים