איך קרה ש-15 שנה לאחר שנרצח ראש ממשלה בישראל, "למתגייסים של היום הרצח הוא רק דף בספר ההיסטוריה", כדבריה של דליה רבין בטקס הזיכרון ליצחק רבין במטכ"ל. במשך השנים הושכחה, עומעמה וטושטשה אחריותם של גורמים שונים, פוליטיים ודתיים, לרצח. שכחנו שיצחק רבין נרצח בשל דרכו המדינית ועל רקע פוליטי. בשל חתימתו על הסכם אוסלו וחתירתו להסכם שלום עם הפלשתינים, ובשל היותו ראש הממשלה הראשון שחתם על הסכם קואליציוני עם הסיעות הערביות. שכחנו שהיו גורמים פוליטיים-לאומניים, ורבנים פונדמנטליסטים-קנאים, שחשבו שממשלה נבחרת וכנסת ריבונית, שנסמכת על קולות הבוחרים הערבים, אינה לגיטימית, ואין לה מנדט לוויתורים על שטחי ארץ ישראל. אותם גורמים הסיתו, התלהמו ויצרו אווירה ציבורית שעשתה דה-לגיטימציה לראש הממשלה ולדרכו. הקריאות הבלתי פוסקות, "פושעי אוסלו לדין", המפגן של אנשי ציבור על המרפסת בכיכר ציון - כל אלו הכשירו את הרצח. ואכן, היו כנראה רבנים שמבחינתם הרצח היה מושלם ומשתלם. יגאל עמיר הודה כי לא היה פועל ללא גיבוי של רבנים, ועד היום הוא מסרב להסגיר את שמות אותם רבנים שמבחינתם היה זה רצח משתלם. רשויות האכיפה לא עשו שום מאמץ לאתר רבנים מסיתים ולהביאם לדין. ולכן, הרבנים ממשיכים להסית גם היום, לפרסם פסקי הלכה לחסידיהם, ולעשות דין לעצמם. רק לאחרונה הביע הרב דב ליאור מקריית ארבע, שהיה מגדולי המסיתים נגד רבין, תמיכה בספר "תורת המלך" של הרב יהושע שפירא, המכשיר רצח ערבים. כדאי להזכיר שגם להסתה שקדמה לרצח התלוותה הסתה המתירה את דמם של ערבים. למשל, כתב הפלסתר "ברוך הגבר", של הרב יצחק גינצבורג, ששיבח את הטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה. למותר לציין, שגם הרב גינצבורג לא הועמד מעולם לדין. אך גם מארגני העצרת אינם פטורים מחשבון נפש. השבוע הם הודיעו ש"בשל האדישות השוררת בציבור, זו תהיה העצרת האחרונה בכיכר, במתכונתה הנוכחית". הבעיה אינה באדישות בציבור. הבעיה היא במארגנים. כשהזיכרון היה עוד טרי, העצרת הזכירה מה היתה דרכו של רבין ועל מה הוא נרצח. אני הפסקתי להגיע לכיכר, כשהמארגנים ניסו לשוות לעצרת אופי א-פוליטי, פסטיבל שירה, עם סיסמאות מופרכות של "צו-פיוס" ו"אהבת ישראל", במקום "כן לשלום ולא לאלימות" של רבין. אמנם נבחרי ציבור נאמו בכיכר, אך היו אלה אישים שדיברו שלום ועשו מלחמות. עד היום הם אינם מוכנים, באופן אמיתי, להביא לסיום הכיבוש, ולפינוי ההתנחלויות. הם שייכים למחנה (חוצה מפלגות), שקורא תיגר על הדמוקרטיה, כפי שזה בא לידי ביטוי מובהק בהצעות החקיקה הגזעניות, שנועדו לעשות דה-לגיטימציה ל-20 אחוזים מאזרחי ישראל. אז אין פלא שהרצח כולו הפך ל"אירוע עבר רחוק ומעורפל" כפי שאמרה דליה רבין.
