אין מכס על המילים", אומר הפתגם הערבי. כמו הרבה פתגמים אחרים, גם הפתגם הזה סובל מחוסר דיוק, ולא פעם התשלום על המילים גבוה בהרבה מהמכס. אף על פי כן, גם אנשים רציניים מתייחסים, לעיתים קרובות, אל מילותיהם במידה רבה של זלזול. הדיבורים האחרונים על מה שעשוי לקרות במישור הישראלי-פלשתיני הם הוכחה לכך. ועדת המעקב של הליגה הערבית העניקה לארה"ב חודש לחידוש ההקפאה החלקית בשטחים ולאפשר את המשך המו"מ עם הפלשתינים. האם יש מישהו שלא מבין שמדובר בתקופת זמן הכוללת את הבחירות הקרובות לקונגרס, כדי שאובאמה לא יגיע אליהן עם קריסה מוחלטת בהקשר המזרח-תיכוני- שבועיים חלפו בינתיים, וכל יום יש ידיעות על בנייה בירושלים ובמקומות אחרים מעבר לקו הירוק. ומה יקרה בתום החודש? האם מצרים וירדן ינתקו את היחסים עם ישראל? האם מישהו יאיים באלימות? ומה יקרה אם ממשלת ישראל תתרצה אחרי חודש וחצי, ורק אז תחדש את ההקפאה? האם אז תבוא הליגה הערבית ותאמר שכיוון שישראל לא עמדה בלוח הזמנים שהיא הציבה לה, אין כבר משמעות להקפאה המאוחרת- בוודאי שלא. מרגע שהוחלט על השעיית השיחות, כבר אי אפשר להפסיקן, והפסקתן יכולה היתה אולי להיות הסנקציה היחידה של אי עמידה בחודש האולטימטום. מכאן - דיבור על חודש הוא בדיוק כמו דיבור על שנה, וקשה למצוא אנשים רציניים שייקחו ברצינות את החלטת הליגה הערבית. אין שום סיכוי בפתיחת כנס הכנסת הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו כי הוא מוכן להביא לממשלה הצעה בדבר המשך ההקפאה החלקית בגדה, בתנאי שהפלשתינים יכירו בישראל כמדינה יהודית. נתניהו רחוק מלהיות שוטה, והוא מבין שאין שום סיכוי שהפלשתינים (שבהסכם הקבע יקבלו, ככל הנראה, את הנוסח האומר כי ישראל ופלשתין הן הבתים הלאומיים של העם היהודי ושל העם הפלשתיני), ישלפו מהדיונים על הסכם הקבע דווקא את הסעיף הזה, ויאמצו אותו בתמורה להקפאה של 60 יום נוספים. נושא ההכרה הפלשתינית יעמוד מול הכרת ישראל בסבלם של הפליטים הפלשתינים, והכרתה בכך שהקמתה תרמה משמעותית למצוקה זו, גם אם לא היתה הסיבה היחידה לכך. גם דברים הנאמרים בארשת רצינית ובפורום חגיגי יכולים להיות חלולים לחלוטין, ולכלול הצעות סרק, אף בעיני מציעיהם. אם נתניהו מוכן להמשיך בהקפאה, כדאי שימצא רף פלשתיני נמוך קצת יותר. אם לא - כדאי שימצא תירוצים מתוחכמים מעט יותר. האיומים של הפלשתינים אש"ף מציג שורה של אופציות למצב שבו לא תהיה הקפאה ולא יחודשו השיחות. גם הם מציגים זאת כאפשרויות מעשיות, שהבחירה ביניהן נתונה, לכאורה, בידי הפלשתינים. אופציה אחת, מהוהה, היא הבאת הנושא להכרעת מועצת הביטחון. ומה יהיה אז? ארה"ב לא תטיל וטו על פתרון כפוי? וגם לו יצויר שהחלטה כזו תתקבל במועצת הביטחון, מה יקרה בעקבותיה? מישהו חושב ברצינות שניתן להביא לפתרון בלי נכונות של ישראל- האופציה השנייה היא לשכנע את ארה"ב לקבל החלטה משלהם באשר לפתרון הקבע. זה מעשי בדיוק כפי שמועצת הביטחון תקבל החלטה כזו. אם זה יקרה, לא תהיה לכך השפעה בשטח. שתי האופציות הנוספות שהציג עבאס בפני הליגה הערבית היו פירוק הרשות והתפטרותו-שלו מתפקיד הנשיא. פירוק הרשות הוא האיום הפלשתיני האולטימטיבי. משמעותו - הטלת כל נטל השלטון על ישראל, והגברת הלחץ האמריקני על ישראל להגיע לפתרון עם הפלשתינים, משום שזו תהא חזרה לתקופת שקדמה להסכמי אוסלו. הבעיה היא הוויתור על רבבות משרות, טובות הנאה ומעמד בינלאומי, וקשה להאמין שהאיום הזה הוא בבחינת אקדח טעון. האיום היחיד שיש בו, אולי, כדי להשפיע, ואשר הינו מעשי, הוא התפטרות מחמוד עבאס מתפקיד הנשיא. איש לא יודע מי יחליפו, ומה יהיה תהליך בחירת הנשיא הבא, כשרצועת עזה נמצאת בידי חמאס. לעולם נוח להידבר עם ממשל פלשתיני מתון, גם אם ההליך הדמוקרטי הפלשתיני רחוק ממה שהעולם היה רוצה לראות. ומה עם הנשיא אובאמה? בנאומו בעצרת האו"ם הוא הביע תקווה כי בשנה הבאה תשתתף גם המדינה הפלשתינית בעצרת. האם זו תוכנית עבודה או הפרחת תקווה? אם מדינה פלשתינית היא חלק מהסכם קבע בין אש"ף לישראל, היא לא תוכל לקום בשנה הקרובה, ולו רק מכיוון שלא תכלול את עזה, את המעבר הבטוח בין עזה לגדה המערבית ואת השטחים הריבוניים של ישראל אשר יפצו את הפלשתינים על השטח שישראל תספח בגדה המערבית, ושרובם יימצאו בצמוד לרצועת עזה. האפשרות המעשית יותר היא הקמת מדינה פלשתינית בגבולות זמניים, בהתאם למפת הדרכים ששני הצדדים מחויבים לה. אלא שכרגע ישראל, אש"ף וארה"ב לא מעלים אלא את אופציית הסדר הקבע, כאילו שנתניהו מוכן לשלם את המחיר ההכרחי, כאילו שלפלשתינים אין בעיה בעזה, וכאילו אובאמה צעיר בשנתיים, זוכה לתמיכה ללא תקדים, ומסוגל לעשות כל מה שיחליט. צמצום יכולת הפעולה תבוסת הדמוקרטים בקונגרס תהא רשומה על שם אובאמה. הסיכוי שההפסד, שיצמצם את יכולת הפעולה שלו בענייני פנים, יאפשר לו להיות גברא רבא בענייני חוץ, אינו גדול. בעיקר משום שתחושתו לאחר כישלונו תהיה קשה, ולא תאפשר לו לפנות למהפכות במישור הבינלאומי. החמצת ראשית כהונתו לקידום שלום במזה"ת כואבת מאוד. בניגוד לבוש, הוא רצה להיות פעיל, ולא להסתפק בכך שהצדדים יקיזו זה את דמו של זה. אבל אובאמה טעה בדרך שבה ניסה להביא את הניצים לשולחן המו"מ. אז מה יהיה? נתניהו יבטיח להפתיע את כולם, ובינתיים ינסה להרוויח זמן. הוא לא יצטער על כישלון אובאמה, ויבין שאחרי הבחירות יכולתו לחשוף שרירים תהיה קטנה הרבה יותר; אבו מאזן עלול להתפטר; האבנים הנזרקות בסילוואן עלולות להיזרק גם במקומות אחרים בגדה. יש שם לא מעטים המצפים לכך, ובלי הנהגה מרסנת, עלולים התסכולים להתפרץ. אנחנו נסביר לעולם שאי אפשר לעבור על כך לסדר היום, ותמונות העבר הקרוב יהפכו להווה החדש. אין משלמים במכס על מילות סרק, אבל עלול להיות להן מחיר אחר.
סרק, סרק
מערכת ישראל היום
מערכת "ישראל היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
