הקאמבק של הציונות והמסורת

במכתב שהשאיר דניאל פומרנץ ז"ל, שנהרג בתקרית הנגמ"ש בעזה, כתב להוריו: "אם אתם קוראים את המכתב הזה, סימן שסיימתי את הקריירה אבל נלחמתי בכבוד". ארבעה משפטים לאחר מכן הוא הוסיף: "אוהב המון דניאל פומרנץ, הילד הקטן שלכם. ובעזרת אדוני נחזור בשלום".

פומרנץ הוא אולי הדוגמה הקלאסית לקאמבק, במלחמה הזו, של שני ערכים שאהבנו לתקוף ולהתווכח עליהם בשנים האחרונות, ולא מעט אנשים גם הספידו אותם - הציונות והמסורת היהודית. פומרנץ שייך ל"דור הפייסבוק" - זה שאנחנו אוהבים להגיד עליו שדואג יותר לנוחות של עצמו, מקדש את האינדיבידואל ולא מוכן להילחם בשביל המדינה. פומרנץ ז"ל התגורר במרכז הארץ, האזור שלגביו טען פעם איש ציבור שאין בו הרבה לוויות של חיילים. אמו היתה אשת צבא, ולראשונה בחייה הפעילה פרוטקציה, רק כי הוא התעקש להגיע הכי רחוק והכי קרבי שאפשר. הוא היה ציוני, והוא לא היחיד - עשרות לוויות נערכו בשבועות האחרונים לצעירים בני דורו, שלחמו בשביל המדינה והפכו למגש הכסף, ממש כמו בציונות של פעם.

המלחמה הזאת לא השיבה רק את הציונות, היא השיבה את המסורת היהודית למקומה הטבעי. פומרנץ, ילד ממשפחה חילונית שלמד בתיכון בליך החילוני, מסיים את מכתב חייו במשפט "בעזרת אדוני נחזור בשלום". חבריו מספרים שלא היה דתי, לא שמר שבת ולא הקפיד לאכול רק כשר. כיצד נכנסה התערבות אלוקית למילותיו? פומרנץ, כמו רבים אחרים מהיהודים, הרגיש את השייכות ההיסטורית, את הזיקה ואת ההבנה הפנימית שהוא משתייך לעם שמצליח לשמור על קיומו ועל אחדותו כבר 2,000 שנה בזכות המסורת היהודית.

בשנים האחרונות הפכה המסורת היהודית לכלי ניגוח פוליטי, להתכתשות בין חלקי העם. כעת, בנסיבות המלחמה ועיתות החירום, חוזרת המסורת היהודית למקומה הטבעי. זו לא היהדות שמתווכחת על תקציבים לישיבות, על שוויון בנטל או על החמרות שונות ברמת הגיור. זאת המסורת שמלכדת, שמספרת על שייכות, שמבינה למה אנחנו כאן יחד.

פתאום נעלמו ההתלהמות או הגיחוך כשמישהו משייך את נפילת הטילים ללא נפגעים גם להשגחה שמימית, פתאום תפילות המוניות נראות כמו מאמץ מלחמתי, ואפילו "ברוך השם" אחד קטן שהתפלק ליאיר לפיד לא יוצר סערה ציבורית.

גם הצד החרדי עובר מהפך. עד למלחמה דיברו בציבור זה על צה"ל בסלידה, חיילים חרדים הותקפו בשכונות החרדיות וזכו לכינויים מעליבים כגון חרד"קים (חרדי קל דעת). הצבא הפך מוקצה, והעיתונות החרדית לא הפסיקה להדגיש את הסכנות הרוחניות. והנה, בתוך שלושה שבועות קורה שוב מהפך. עיתון חרדי מפרסם לראשונה תמונות חיילים שנהרגו, הפוליטיקאים החרדים יוצאים מגדרם כדי לגנות התקפת חייל בבית שמש, ובישיבות מתכננים לשאת בנטל ולבטל בצעד דרמטי את חופשת הקיץ כדי לסייע ללוחמים בתפילות. מסורת יהודית וציונית.

המנהרות בעזה גילו לנו מחדש את הציונות, את האחדות ואת המסורת. נשאר לקוות שביום שאחרי, כמו המנהרות, הן לא ייעלמו.