כנסו כנסו

"שימו לב, דחוף מאוד! בימים האחרונים נשלח מייל עם תמונה של ילדה עם גשר בשיניים. לידה מופיע קישור לאתר בישול תימני. זהו קישור לווירוס קטלני שלא ישאיר לכם ברירה אלא להחליף מחשב! בנוסף נשלחת תמונה של בוב ספוג רוקד בלט. ברגע שתפתחו אותה המחשב יקרוס!!! העבירו לכל רשימת התפוצה כדי לא להיפגע"!

ובכן, את המייל המביך הזה קיבלתי כמה וכמה פעמים. מאנשים רציניים. עם שכל. ובכל זאת, אחרי 15 שנות אינטרנט בחייהם, כשמאחוריהם שובל ארוך של מיילים מתים שהופרכו בטרם עת, הם ממשיכים ושולחים אל פני תבל את גבב השטויות על שיטות חדשות של המשטרה, על תרומה לילד חולה, על ניקיון השירותים בעיריית ניו יורק עם קוקה-קולה.

לפעמים הם מתחכמים ומוסיפים: "לא יודע אם זה נכון, אבל לא יזיק להעביר", אבל גם זה לא מקהה את הפדיחה. נדמה שהם פשוט לא לומדים מהעבר. כשהם משגרים עוד טמטום שכוחו פס בשנות ה-90 תחת הכותרת "להעביר הלאה!" הם חורתים לעצמם על המצח שיש להם בעיה בהפנמה.

* * *

באוגוסט 1993 נחתם באוסלו הסכם עקרונות חשאי בין שר החוץ פרס לבין בכיר אש"ף, אבו מאזן. בספטמבר צעדו על מדשאות הבית הלבן רבין, קלינטון וערפאת, לחצו ידיים ודיברו על קץ הסכסוך. ערפאת הודיע על נטישת הטרור והאלימות. ישראל הקימה את הרשות הפלשתינית והעבירה לה בחדוות פיוס כלי נשק, סמכויות ושליטה בלעדית בכל הערים וב-450 כפרים. אז, בימים ההם, קראנו לזה תהליך השלום.

תהליך השלום קרס. כותרות התכלת החגיגיות בעיתונים נצבעו אדום. ההסתה הפלשתינית בערה. כלי הנשק הופנו אל היהודי הראשון שעבר בסביבה, ובשטח שממנו נסוגנו הוקמו מפקדות טרור. מאות פיגועים יצאו לדרך. אלפים נפצעו. 1,500 יהודים נרצחו, נסקלו, נשרפו. אלף וחמש-מאות יהודים.

הפסקנו לקרוא לזה שלום. המשכנו לשקר לעצמנו כשאמרנו "פתח" ולא "אש"ף", כשהגדרנו את אבו מאזן כ"מתון" (תאי הגזים, כתב בדוקטורט שלו, נועדו רק לשריפת גופות), כשחיזרנו אחר "התהליך המדיני", אבל כולם הבינו ששלום זה לא. העניין הרי הופרך ביותר מדי מצבות של הרוגי אוסלו.

והנה, כאילו לא חלפו 17 שנים, מגיח שמעון פרס וממחזר אותו מייל: "השלום אפשרי" שיגר השבוע הודעה משנות ה-90, כשהוא מתכוון לחלום הנסיגות. אחר כך דרך על הדמוקרטיה כשטען שבכנסת יש רוב להקמת מדינה פלשתינית.

העם לא מטומטם, כבוד הנשיא, ואת הרעיונות שלך קיבלנו באינסוף רשימות תפוצה. לא מדובר בבוב ספוג רוקד בלט אלא בזוועה מדממת שעלולה לחזור על עצמה אם מישהו יפתח את ה"להעביר הלאה" של פרס.

ישראל, שקועה בקונספציית ההתקפלות, איבדה יותר מדי זמן ואנשים על ההרפתקה ההיא. וישראל מחלימה. החלמתה אמנם לא שלמה (ההפקרות במזרח הפרוע של ירושלים היא רק דוגמה), אבל נדמה שגם אם הכותרת תהיה "מדהים! חובה לפתוח!" - וירוס אוסלו לא יוכל לנו שוב.