ערב חג הסוכות שוחח ביל קלינטון עם בלוגרים בניו יורק על הפוליטיקה הישראלית. הנשיא לשעבר בחר להדביק תוויות לציבורים שלמים במדינת ישראל. את התוויות הדביק לא לפי השתייכות מפלגתית, אלא העדיף לבצע מיון לפי מוצא אתני.
בקצה המדרג המתנגד לשלום, כך הסביר קלינטון, עומדים עולים מרוסיה, שבעיניו הם מכשול רציני לשלום כיוון שהם מתנגדים נחרצות לפינוי שטחים. לעומתם, בקצה השני, ניצב הציבור הכי רודף שלום במדינת ישראל. הוא הסביר כי הצברים "מסוגלים לדמיין עתיד משותף (עם הפלשתינים) בגלל יכולתם לבחון מאורעות בקונטקסט היסטורי". המדרג הבא ברדיפת השלום הם אשכנזים הנמצאים בארץ דור אחד. ואילו הכי פחות החלטיים בעיניו הם יוצאי צפון אפריקה, שלדבריו הגיעו ארצה בשנות ה-70 וכונו על ידיו "קולות צפים".
הדברים פורסמו ועוררו סערה. מה שחשוב בהם הוא שקלינטון ביקש לבצע במהלכו זה שני דברים, האחד ברמה הגלויה והאחר ברמה הסמויה. הוא ביקש לבצע דיס-קרדיטציה לרוב הפרלמנטרי שנבחר בבחירות האחרונות, ואשר מתנגד לביצוע מה שקלינטון קורא לו "תוכנית שלום" כיוון שהוא משוכנע שזה מתכון בטוח למלחמות. לא לשלום. קלינטון השחיר את מתנגדי "פתרון" שתי המדינות בעיני הציבור האמריקני על ידי מיתוגו כ"דובר רוסית". בכך ביקש קלינטון לפנות אל התת-מודע של הציבור האמריקני, שעדיין זוכר כי רוסיה היתה אויבו הגדול מימי המלחמה הקרה. זהו רמז לא מפורש לכך ש"אלה" אינם "משלנו". תיוג ערכי של אנשים על פי שיוך אתני הוא גזענות, אפילו לא גזענות מתוחכמת.
עברו חלפו החגים, וביום שלישי שעבר, הפעם מקהיר, הפריח קלינטון עוד אמירות המכרסמות בלגיטימיות של ישראל להתנגד לכניסה לתלם שיוליך אותה להשמדה בידי אויביה. קלינטון טען, בלי כל ביסוס, כמובן, כי פתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני יפחית הרבה מהמוטיבציה לטרור מסביב לעולם. הוא הוסיף והפריח לאוויר ספקולציות שאין להן כל אחיזה במציאות. למשל פתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני יביא כבמטה קסם (בלי לציין כיצד) את סוריה לזנוח את תמיכתה בחיזבאללה ואת איראן לזנוח את תוכנית הגרעין שלה. האומנם זה הגיוני? קלינטון הגדיל לעשות בכך שאמר באותו מעמד כי פתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני יבטל כמחצית מהתמריץ לביצוע פעולות טרור בעולם כולו, לא רק באזורנו.
מובן שכל ההיפותזות שלו מופרכות. בקונטקסט האזורי ברור שסוריה רוצה שליטה בלבנון כדי למנוע קריסה כלכלית של עצמה, והיא עושה זאת באופן לא רשמי כעת בעסקת חליפין עם חיזבאללה: סוריה מאפשרת מעבר אמצעי לחימה, לוחמים וכסף מאיראן ללבנון דרך טריטוריה סורית, ובתמורה היא מקבלת תמיכה שקטה בהמשך הקולוניזציה הכלכלית של לבנון על ידיה.
ובכל הנוגע לתיאוריה של קלינטון לגבי איראן נשאלת השאלה: מדוע, אם כן, מפתחת איראן טילים בליסטיים לטווחים כפולים ומשולשים מאלה הדרושים לה כדי להגיע לישראל? ההיגיון אומר שיש למאמץ כזה מטרה, והמטרה רחוקה בהרבה מהסכסוך הישראלי-פלשתיני. הטווח שלה נראה יותר כאירופה. לגבי הקטנת התמריץ לטרור בכמחצית (מעניין כיצד מדד זאת), זו בוודאי איוולת. איך זה ישפיע על הצ'צ'נים ברוסיה? על רצח העם בדרפור? על הזוועות בקונגו? האם כל אלה יפחתו עקב הקמת מדינת פלשתין?
ואני תוהה כיצד הפך מי שתואר בידי השמאל כ"ידיד הגדול ביותר למדינת ישראל" לאדם שהמסר שלו נועד לחסל את הלגיטימיות של ישראל להגן על עצמה? אפשר שזו היתה דעתו מאז ומעולם, אבל הוא היטיב להסתירה במשך עשורים. אבל הרבה יותר מתקבל על הדעת שהוא נשלח לומר זאת כבלון ניסוי על ידי אשתו או על ידי הבוס שלה, נשיא ארה"ב הנוכחי. אם זה המצב, ודי סביר שזה העניין, אסור לממשלה שלנו לחשוף אותנו לסיכונים שממשל אובאמה מקווה שיצליח להכריח אותנו ליטול. במזרח התיכון סיכונים כאלה תמיד מתממשים תוך כדי גביית מחיר כבד מנשוא, ובדרך כלל גם בזמנים הכי פחות מתאימים לכך מבחינתנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו