סוריה במחיצת אחמדינג'אד - לא רודפת שלום
אין כל רע במאמץ של ג'ורג' מיטשל לנטרל את התנגדותה של סוריה למשא ומתן הישראלי-פלשתיני. ייאוש אינו יועץ טוב כשמדובר בניסיון לפתור סכסוך כה סבוך. אך התועלת שבמתן לגיטימציה לממשלו של בשאר אסד בדמשק מפוקפקת ובטלה בשישים. הרי תוך 48 שעות נחת בבירת סוריה נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד, שהוא מצית המדורות הגדול במזרח התיכון, וחיבר (בעל כורחו-) את אסד להתנגדות השיעית לתהליך השלום. סוריה רודפת שלום? במחיצת אחמדינג'אד היא יותר רודפת את השלום.
לפי שעה ברור כי איראן מצליחה לגרוף מידה מסוימת של הצלחות מדיניות בהתנגדותה הקיצונית לכל צעד המוביל לפיוס, וככל הנראה אינה משלמת מחיר על עמדתה. החיזור האמריקני אחרי סוריה, שאינו מותנה בניתוק מטהרן, מעורר שאלה עקרונית אם לא הגיעה העת שהקהילה הבינלאומית תרחיב את יריעת הסיבות להטלת הסנקציות על משטר האייתוללות. איראן מפרה את ההתחייבות הבסיסית של כל מדינה החברה באו"ם לא לאיים באלימות על אף אומה אחרת המיוצגת בארגון. אולי גם עמדתה צריכה להיות עילה מוצהרת לסנקציות.
אחמדינג'אד מתקבל בזרועות פתוחות בדמשק לא פחות מאשר באנקרה, ובמקביל החליטה רוסיה לממש עיסקה למכירת טילי שיוט לסוריה. לא הועילה פנייתה של ישראל להימנע מעיסקה כה מסוכנת לביטחונה. מוסקבה מאמצת סגנון כפול: מצד אחד קיבלה בעבר בסבר פנים יפות את אהוד אולמרט ועתה את אהוד ברק, ומצד אחר דחתה כל בקשה להימנע משדרוג יכולתה של מדינת אויב לפגוע בישראל.
אמנם רוסיה טוענת כי נשק זה (שאין זה ראוי להפקידו גם בידי סוריה) לא יימסר לחיזבאללה, אבל ניסיון העבר מלמד כי חולפות כמה שנים והטילים אכן זולגים לידיו של חסן נסראללה.
לכך יש להוסיף שארה"ב גודשת את מחסן הנשק הסעודי במוצרי מלחמה מתקדמים, ואפילו צבא לבנון ישוב וייהנה מאספקה אמריקנית למרות חלחול החיזבאללה לשורות קציניו. אין זאת אומרת שרוחות מלחמה כבר נושבות בתחילת השנה החדשה. אך ריבוי כלי הנשק באזור כה מסוכסך הוא צחצוח חרבות, שעלול לזרז את השימוש בהן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו