בין סיפוק לתסכול

התחושות בישראל נעו בסוף השבוע בין סיפוק לתסכול: סיפוק מתוצאות הפעילות נגד המנהרות, ותסכול מהמחיר הכבד בחיי חיילים; סיפוק מהפגיעה הקשה בחמאס, ותסכול מהעובדה שהארגון לא מתחנן להפסקת אש; סיפוק מדחיית היוזמה הקטארית־טורקית, ותסכול מהעמדה האמריקנית.

עיקר המאמץ התנהל במסלול המדיני. בישראל נדהמו לראות את נוסח ההסכם שגיבשו קטאר וטורקיה, שאימצו למעשה את כל דרישות חמאס - החל בהסרת המצור על הרצועה ופתיחת המעברים, וכלה בשחרור כל משוחררי עיסקת שליט שנעצרו מחדש אחרי חטיפת הנערים. שרי הקבינט דחו את ההצעה פה אחד, משלושה טעמים עיקריים: הוצאתה של מצרים מחוץ לתמונה; הוצאתו של אבו מאזן מחוץ לתמונה; הרוח הגבית שההצעה נתנה לחאלד משעל, שלמעשה אמור היה לקבל באמצעותה "בעלות" על רצועת עזה.

הזעם העיקרי בישראל היה על ארה"ב, שאימצה את ההצעה הזאת בלי להבין כי יש בה פגיעה משולשת בבעלות בריתה באזור: בישראל, במצרים וברשות הפלשתינית. למזלנו, מי שעשתה את העבודה המלוכלכת היתה מצרים, שלא בחלה במילים קשות כלפי שר החוץ קרי. גם מירושלים עברו מסרים תקיפים לוושינגטון, שבלעה (שוב) צפרדע מזרח־תיכונית ונאלצה (שוב) לשנות את עמדתה; היוזמה הקטארית־טורקית נזנחה, והיוזמה המצרית שבה לעמוד על הפרק.

בינתיים, הסכימו הצדדים להפוגה הומניטרית, שהוארכה עד אמש בחצות. הקבינט שהתכנס אמש אישר הארכה נוספת, של 24 שעות.

ההערכה היא שההפוגה תוארך שוב כדי לאפשר לעזתים לחגוג ביום שני את עיד אל־פיטר. אם יישמרו ההפוגות, אפשר שייפתח מסלול שבאמצעותו ניתן יהיה להגיע להסכמות שיחזיקו מעמד זמן רב יותר.

בישראל הביעו אמש תקווה כי יציאת האוכלוסייה הפלשתינית לרחוב בזמן ההפוגות תגביר את הלחץ על הנהגת חמאס להגיע להסכמה על הפסקת אש. ההרס הנרחב ברצועה - שניכר בעיקר בשכונות שבהן פעל צה"ל, סג'עייה ובית חאנון, אבל גם בכל מקום שבו פגעה אחת מ־3,650 הפצצות שהוטלו על עזה - מעורר זעם רב, ולכאורה גם אמור להגביר את הניכור בין הפלג העזתי של הארגון שמשלם את המחיר בשטח לבין משעל, שנמצא בקטאר. התקווה היא שבלחץ הזה ינמיך חמאס את דרישותיו.

היענות ישראל לאפשר הפוגה היתה לא רק ממניעים הומניטריים או לצורכי צבירת לגיטימציה, אלא לאחר שהובהר כי בהפוגה יוכלו הכוחות להמשיך לטפל במנהרות. מבין 31 מנהרות שאותרו עד כה פוצצו כבר 15, ובצה"ל מעריכים כי יידרשו עוד כמה ימים כדי להשלים את הטיפול ביתר המנהרות. במהלך הפעילות גם איתרו הכוחות מצבורים גדולים של אמצעי לחימה; בגלל הכמות העצומה הוחלט שלא להוציא את האמל"ח לישראל, אלא להשמידו בשטח.

מפקדי החטיבות הלוחמות, שנפגשו אתמול עם הרמטכ"ל בדרום, העריכו כי בלחימה נהרגו עד כה יותר מ־700 חמושים, ובהם עשרות שנלכדו במנהרות שפוצצו. ניסיון העבר מלמד כי לכוחות יש נטייה לדיווחי יתר, וכי המספר המדויק נמוך יותר - כ־500 חמושים שנהרגו. סביר שהיקף הנפגעים לא פגע במרכז הכובד של חמאס, שסובל ממצוקה בתחומים אחרים; דיווחים שונים מצביעים על מצוקה בהיקף הרקטות שנותרו ברשותו.

על רקע הלחימה בעזה, עקבו בצה"ל בסוף השבוע אחר הנעשה בגזרות אחרות, מחשש להסלמה מקבילה. בצפון נשמר השקט למרות הצהרות מתגרות של חיזבאללה, והדאגה העיקרית היא לנעשה ביהודה ושומרון. בניסיון למנוע הידרדרות בגדה צפוי הידוק התיאום עם מנגנוני הביטחון של הרשות הפלשתינית, ובמקביל הצבתה של תביעה מצרית־ישראלית ברורה כי אבו מאזן יהיה חלק מכל תהליך לפתרון המשבר בעזה.