טעון שיפור

האם בטוח להמריא ולנחות בשדות התעופה בישראל? במילה אחת: למדי, בשתי מילים: טעון שיפור.

שני מחדלים קשים מזדקרים מיד מחוות הדעת שכתב מבקר המדינה על בטיחות התעופה האזרחית בישראל: הראשון - "חוסר הרצון ברמה המיניסטריאלית" להעניק לרשות לתעופה האזרחית את התקציב והמשאבים הדרושים לפעילותה, כך שכל הגופים הממשלתיים הרלוונטיים "לא פעלו כנדרש להבטחת בטיחות התעופה בישראל". זוהי האשמה חמורה, והיא חוצה את כל ממשלות ישראל בשנים האחרונות. מתוך 75 ההמלצות של ועדת לפידות, שהתריעה לפני שלוש שנים מפני המצב הקשה - והמחמיר - של בטיחות התעופה בארץ, רק 29 יושמו במלואן.

המחדל השני הוא העימות המתמיד בין רשות התעופה האזרחית לחוקר הראשי של משרד התחבורה, הממונה על חקירת התאונות וה"כמעט תאונות" האוויריות. אחוזים בודדים מהמלצות החוקר מיושמים, וחמור מזה - דו"חות החקירות, שאמורים להגיע לידיעת הציבור במטרה למנוע תאונות בעתיד - אינם מפורסמים, בהוראת הנהלת משרד התחבורה. המבקר מדגיש כי מניעת פרסום הדו"חות מנוגדת לתקן של הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית, ICAO, שישראל חתומה עליו, ואפילו להוראות שר התחבורה עצמו. אבל בעיקר היא מנוגדת לשכל הישר.

בארה"ב רשות חקירת התאונות, ה-NTSB, היא רשות עצמאית לחלוטין שרשאית לזמן - ולחייב - כל אדם להעיד בפניה, מהנשיא ומטה. התוצאה של העצמאות המוחלטת הזו היא חקירת תאונות ברמה הגבוהה ביותר ומסקנות מצילות חיים. עשרות, אם לא מאות, שיפורים בטכנולוגיה, בנהלים, בהכשרת צוותי אוויר ועוד הוכנסו הודות לחקירות הללו. גם אצלנו, ממליץ המבקר, מן הראוי לאמץ את המודל הזה.

אלא שבישראל כמו בישראל, עד שלא חוטפים מכה - לא פועלים. הורדת דירוג הבטיחות של ישראל לרמה 2 (רמה של מדינות עולם שלישי) בדצמבר 2008 היתה הזרז הטוב ביותר להתחיל לבצע את שורת השינויים הארוכה שתבטיח לנו תעופה בטוחה. אולי כדאי להתחיל בחוק הטיס, המתחיל במילים: "הוראות דבר מלך זה תחולנה על מדינת ישראל". המלך הוא מלך בריטניה, השנה היא 1927. קרה משהו ב-80 השנים האחרונות בעולם התעופה, לא-

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו