ההחמצה של אל על

במודעות על פני עמוד שלם שהתפרסמו אתמול, הבטיחה אל על כי "תמיד היינו ותמיד נהיה איתכם לאורך כל הדרך". אלא שמאחורי ההבטחה הזו עמדה מציאות פחות סימפטית. ב־24 השעות שבהן החזיקה כמעט במונופול על הקווים החשובים והמרכזיים לישראל - העדיפה אל על את שורת הרווח על פני שורת הסולידריות. מוביל לאומי? בעירבון מוגבל.

הנוסעים שנתקעו במקומות שונים בעולם וביקשו לקנות ברגע האחרון כרטיס באל על כדי לשוב ארצה, נדרשו לשלם סכומים גבוהים ביותר עבור הזכות לטוס בחברה הישראלית. מנכ"ל החברה דוד מימון עלה לשידור והסביר בהתרגשות שאלה המחירים בעונת השיא שבה אנו נמצאים עכשיו (נוסעים סיפרו כי נאלצו לשלם 2,800 דולר לכרטיס מניו יורק במחלקת תיירים), וכמובן, שכרטיסים שנרכשים ברגע האחרון - יקרים יותר.

באתר הבית של אל על היה אפשר אמש להזמין כרטיס מניו יורק לתל אביב לכיוון אחד, למחר, מוצאי שבת, ב־1,760.60 דולר. טיסה בבריטיש איירווייז תעלה פחות: 1,470 דולר, עם חניית ביניים בלונדון. אם נרצה לטוס

ביו.אס. איירווייז, לעומת זאת, שחוזרת לטוס לארץ לאחר שהוסר האיסור של רשות התעופה הפדרלית, יעלה התענוג מפילדלפיה (מרחק של פחות משעתיים ברכבת מניו יורק) רק 740.60 דולר. 1,000 דולר פחות ממחיר הכרטיס באל על.

טחו עיניהם של קברניטי אל על מראות שלא מנצלים את מצוקת הציבור כדי לעשות על גבו רווחים. זו חברה פרטית היום, זה נכון, אבל ב־24 השעות של המונופול הם היו צריכים לעשות בדיוק ההפך: להוריד את המחיר למחיר עלות ולהתנהג באופן ממלכתי. גם אם לא העלו מחירים, כטענתם, אלא רק שמרו על המחיר הקיים, הם טעו בגדול. כשכל העם מתגייס ולא יודע את נפשו מה עוד לעשות עבור חיילי צה"ל ועבור החברה באופן כללי - הוציאה אל על את עצמה מהכלל. שכרה של אל על, אם היה כזה, אני חושש שייצא בהפסדה: התודעה הצרכנית של הציבור, שיוצא לרחובות בגלל העלאת מחיר הקוטג', לא תיתן לעניין הזה לעבור ללא תגובה; וכשהחברה תבוא ב־6 אחרי המלחמה לבקש הקלות והטבות מהממשלה בשל נזקי הקרבות - זה לא יישכח.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!