אולי כעת יבינו בעולם מדוע ישראל נזהרת בפיזור ויתורים
רצח ארבעת נוסעי המכונית בכניסה לקריית-ארבע, חברון, לא בא בהפתעה. מה שמפתיע הוא שיש מופתעים. הכל יודעים כי ניסיונות פיגוע דומים ילוו את ימי ההתכנסות של בנימין נתניהו ואבו מאזן בוושינגטון. צריך לקוות כי הכוננות הגבוהה של גורמי הביטחון תסכל את הטרור העתידי בהצלחה.
אין גם מרכיב מפתיע בוויכוח שהתלקח אמש בין גורמים פלשתיניים עלומי שם מי אחראי לרצח. בשעות הראשונות כל הארגונים מצדיקים את הירי אך מתרחקים מקבלת אחריות. אחר כך משתנה עמדתם. ההבחנה ביניהם אינה מכרעת. גורמי ביטחון יודעים לאורך כל התקופה האחרונה, השקטה לכאורה, כי לא כל חברי אש"ף-פתח מרוצים משיתוף הפעולה למניעת טרור בין צה"ל לבין הרשות הפלשתינית ברמאללה.
זה אסון נורא, שמחייב לא רק מרדף ישראלי אחר הרוצחים אלא גם מאפשר לנתניהו למנף את הטענה כי אין עדיין השלמה פלשתינית מלאה עם קיומה של ישראל, ואפילו לא הסכמה לפתרון של שתי מדינות לשני עמים. העולם יבין, אולי, טוב יותר את הזהירות והאיטיות של ירושלים בפיזור ויתורים לאבו מאזן.
המענה לרצח אינו באימוץ עמדת ח"כ אורי אריאל מהימין המובהק, שיש להפסיק את המשא ומתן עם הרשות הפלשתינית. לא רק מפאת כבודה של המארחת - ארה"ב - אלא מפני שבמסע הסברה נבון יכולה ישראל להדגיש את האיום על השלום שמקנן מהצד הפלשתיני.
נתניהו הבטיח כי הוא מתכוון ברצינות ויפתיע, ואלמלא ביקש לחזק רושם זה לא היה משגר את אהוד ברק למפגש סודי מקדים עם אבו מאזן על אדמת ירדן, אירוע שדלף דווקא מהצד הערבי, ויש בכך עניין מיוחד. מפגשים מוקדמים מן הסוג הזה אינם מתקיימים אלא אם עולות במהלכם הבטחות על-תנאי, לפחות.
האירוע אמש אינו רק נורא כשלעצמו אלא יש בו מרכיב דליק או נפיץ, שעלול להסעיר את השטחים למשך תקופה ארוכה. חלק מהמתנחלים לא יעבור על הרצח לסדר היום. רצח ומעשי רצח מנגד עלולים להיהפך למנת חלקם השגרתית של יהודים ופלשתינים באזור הר חברון ולהתפשט גם לשומרון, והדינמיקה תוביל מאליה גם לתקריות ממערב לקו הירוק. זו הסכנה הממשית, והיא תתבהר רק לאחר שהמנהיגים ישובו מאמריקה הרחוקה הביתה.
הנהגות אינן מחליטות ליזום אינתיפאדות. הן מתרחשות מאליהן, ולעולם אי אפשר לדעת איזה ממעשי הטרור יצית אותן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו