"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לבלום את קטאר וטורקיה, לחזק את עבאס

,עודכן

איני חושב שמישהו תיכנן זאת, אבל במהלך מבצע צוק איתן נחשפה תמונה אזורית חדשה, שמצרים ממלאת בה תפקיד מרכזי וחיובי מאוד מבחינתנו. הצעתה להפסקת אש היתה מפתיעה ושינתה כמה הנחות יסוד. התחרות בין הציר קטאר־טורקיה לבין מצרים, כאשר ארה"ב של אובאמה אינה יודעת בדיוק מה לעשות ביניהן ומורידה פרופיל, היא מעניינת ובעלת פוטנציאל לשינוי יחסי הכוחות באזור.

הנחישות המצרית להבטיח את מקומו של הנשיא הפלשתיני מחמוד עבאס בפתרון שייווצר, ועמדת הנשיא א־סיסי אל מול חמאס, יוצרות אפשרות של קואליציה בין מצרים, ישראל, ירדן והרשות הפלשתינית לדחוק את רגלי חמאס ולאפשר לרש"פ שליטה ברצועת עזה, דווקא באותה מסגרת שישראל הרשמית הסתייגה ממנה לפני שבועות אחדים: הממשלה שהוקמה בהסכמת פת"ח וחמאס שאין בה שום איש חמאס, ואשר רוב חבריה היו גם חברים בממשלת הרש"פ הקודמת.

על פניו, אין כאן צורך במהפכות גדולות. חמאס לא היה בר שיח עד כה, ומוטב כי לא יהיה בר שיח כל עוד אינו מוכן להפסיק להשתמש בטרור ולאיים בו וכל עוד אינו מכיר בישראל ובהסכם אוסלו. אפשר לקיים מו"מ על הדרישות הלגיטימיות (הכלכליות, למשל), אבל לא עם מי שמעלה אותן אלא עם הגורם המייצג את הפלשתינים בשטחים - ממשלת הרשות. אם רוצה חמאס לדאוג לציבור בעזה או להפגין דאגה כזו, יקשה עליו לסרב לכך שחלק מתביעותיו ימומש שלא באמצעות הסכם איתו אלא עם הרשות הפלשתינית.

הסכם כזה, שבו תצטרך ישראל לעמוד על כמה דברים חיוניים לביטחונה, יאפשר את החזרתו של עבאס לעזה, בסיוע מצרים, ויצטרך להבטיח המשך מעורבות מצרית להבטחת השקט שם. בעקבות זאת יהיה צריך להסכים לחדש את המו"מ המדיני עם אש"ף, ומטרת המו"מ עשויה להיות הסדר מדורג בדרך להסדר קבע, שיכלול חזון לגבי הסדר הקבע ולוח זמנים לקראתו.

השאלה היא אם מקבלי ההחלטות בישראל מוכנים למהלך כזה. עד כה נוהלה מדיניות שהפרידה בין רצועת עזה לגדה המערבית, ואשר התייחסה בהסתייגות רבה אל מחמוד עבאס. דברים שנאמרו בעת האחרונה מפי שרים דוגמת אביגדור ליברמן ויובל שטייניץ בוודאי אינם עולים בקנה אחד עם הרעיון להקל את שובו לעזה. שרי התנועה וחלק משרי יש עתיד מביעים עמדות הפוכות, ועמדתו של ראש הממשלה בלתי ידועה.

אלה רגעים לא קלים למחליטים. אין מלחמות דה לוקס, ואין הרבה זמן להקדיש זמן לתוצאות המדיניות הרצויות, אך אסור להסתפק בזרימה עם האירועים השוטפים. במהלך מבצע צוק איתן נוצרה הזדמנות נדירה של מפגש אינטרסים. זהו הרגע לבלום את הניסיון של קטאר ושל טורקיה, לעודד את מצרים ולנסות לאפשר את חזרתו של אש"ף לרצועה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר