"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מדינת ישראל - הנבחרת האמיתית של כולנו

,עודכן

1כוחו של הספורט כמגדיר זהויות הוכח שוב במלוא עוצמתו הכואבת עם מותו של סג"מ בר רהב ז"ל, שהוגדר כקצין, אח, חבר, אך גם, ואולי בעיקר, כשחקן נבחרת ישראל בכדורמים. בזמן ששחקנים אחרים עושים טובה שהם באים לכמה שבועות לשחק בנבחרת הכדורסל, אנשים כמו רהב מוותרים על האפשרות לג'וב צבאי נוח ומקריבים את היקר מכל. אין ספק שלהטיח במשתמטים את הקורבן של רהב ושל משפחתו הוא עניין לא פשוט, אך עוצמתו ואובדנו מכניסים לפרופורציה כל התבכיינות, מוצדקת ככל שתהיה.

2כי אם תסתכלו סביבכם תיתקלו ברצון נואש של העורף לעזור במאמץ המלחמתי, גם אם זה המעט שבמעט, גם אם זה מעלה חיוך קטן, גם אם אין לכך השפעה בשדה הקרב האמיתי אבל יכולה להיות לכך משמעות עמוקה בשדה הקרב על החיים. וספורטאי מקצועי, כמה הזדמנויות כאלה כבר יש לו? לכן תחושת השליחות הזו חייבת לבוא לידי ביטוי בנבחרות ישראל ובקבוצות ישראליות המשחקות בחו"ל בזמן משברים כמו זה הנוכחי.

השם "ישראל" על הגופייה נראה לפתע בפונט גדול יותר, המאבטחים סביב הנבחרת דרוכים יותר, וכל פוזשן מקבל משמעות של משחק עבור דבר גדול יותר מהספורט עצמו. הנבחרות הייצוגיות שלנו הן חוד החנית של הביטוי הספורטיבי שלנו לשיגרה רצויה, החל בנבחרת הבוגרת, המתכוננת למוקדמות אליפות אירופה, דרך הדרך הנפלאה שעשתה העתודה, וכלה בנבחרות הנוער והקדטים, המתכוננות אף הן. גם קבוצות שלא זוכות לסיקור רגיל, דוגמת נבחרת העתודה של כדורסל החירשים, שזכתה במקום השלישי באליפות העולם, וקבוצת הוותיקים של החירשים, שזכתה לפני כמה ימים באליפות אירופה לקבוצות, ומהוות עבור פלח האוכלוסייה הזה ועבור מקורביהם תרומה אדירה למאמץ המלחמתי. ובכל פעם ששמים ידיים, "אל אל ישראל" נשמע פתאום באמת כמו משפט עם משמעות, שיוצא מהפה ונכנס ללבבות.

3איך תרגישו בפעם הבאה שבה ילדכם ילבש לגופו את החולצה האהובה עליו, של הקבוצה האהובה שלו, שלכם, הלוא היא ברצלונה, ועליה הספונסרית, ידידת האמת של חמאס, מארחתו של חאלד משעל, מממנת המנהרות, אבירת זכויות האדם והאמא של אל־ג'זירה - קטאר? נדמה שאם בסכסוך הנוכחי הבחירה של כל אחד מאיתנו באיזה צד הוא נמצא היא קולנית ופומבית, שגם כאן יש מקום להצהיר מה באמת דעתכם על התומכים של הגרועים שבאויבינו.

כמה חוסר נוחות צריך להיות כדי ללבוש את החולצה המפרסמת את חברת התעופה של קטאר (בעבר קטאר פאונדשיין), בעלת הברית של ארדואן, לעומת הכבוד של זו הכחולה־לבנה עם המגן דוד. תורידו את החולצה מהילד, תסבירו לו מה הקטארים עושים ותגידו לו שמסי, צ'אבי ואינייסטה הם בני החלפה, אבל מדינת ישראל היא הנבחרת האמיתית של כולנו.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר