תפסיק להאמין ותתחיל לאמן

19 שנים עברו מאז שהפועל ת"א לא הצליחה לעבור יריבה בסיבוב כה מוקדם של הליגה האירופית, ועושה רושם שהנקודה הזו מצטרפת לשחזור התקופה הארורה בהיסטוריה האדומה - ימי ההסתדרות העלובים. לפחות הפעם ההנהלה לא תצטרך לסגור את שער 7. גם כי הספסלים בבלומפילד עברו צד וגם בגלל "ההסתערות" על רכישת המינויים לעונת המשחקים הבאה.

קצרה היריעה מלהתחיל אפילו לספר על שרשרת הבעיות הניהוליות של הפועל, שכבר עלו לקבוצה עשרות מיליוני שקלים ובמחיקת ההישגים מאירופה. אבל חשוב דווקא בימים אלה לשים את האצבע על הדמות המקצועית הבכירה במועדון (סליחה, ברקו) וזה שיוביל אותה בעונה הקרובה - אסי דומב.

אז נכון, דומב לא זכה לקבלת כלים משמעותיים מההנהלה, אבל למרות החיזוק המביך בחסות כוכבי ליגה א', הקבוצה היתה צריכה להיראות אחרת במשחק החוץ מול אסטנה. גם כלפי האוהדים דומב משדר יהירות וחוסר השלמה עם המצב שאליו הגיעה הקבוצה.

אני תוהה איך מאמן, שלא דרש ממנהליה לצאת למחנה אימונים בחו"ל, שקיים רק משחק הכנה אחד לקראת התמודדות מול קבוצה שנמצאת באמצע העונה הסדירה שלה, ושלפי דעתי כלל לא שמע על רוב השחקנים עד שאלו הגיעו לאימון פתיחת העונה, יכול להוציא מפיו משפט כגון "כדורגל זה כמו רולטה". אגב אסי, ברולטה בדרך כלל מפסידים.

והפועל הפסידה, ועוד תפסיד, אבל גם להפסדים יש דרך. למרות שדומב "מאמין" בקבוצה ולא הפסיק להגיד את זה בשלל הראיונות שהעניק אחרי ההשפלה בקזחסטן. להאמין זה קל, אבל לנסות לעבוד על קהל של אלפים - זה כמעט בלתי אפשרי.

למזלו של דומב, וגם למזלם של עידו חג'ג', חיים רמון ושאר החבורה שמחזיקה בבעלות על המועדון, האוהדים כבר שבעים ממלחמות. לרוע מזלם, אנחנו נהיה שם להזכיר להם את זה. נתראה במשחק הראשון של ליגת העל, ותודה שהרסתם לנו את הקיץ.