פרסום שלילי | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

פרסום שלילי

, עודכן
0

בשבוע שעבר שוחרר הרופא המרדים שעלה ממקסיקו ונעצר בחשד כי אנס נשים שהכיר דרך האינטרנט, וזאת לאחר שבפגישה עימו נהג להרדים אותן. הרופא שוחרר לאחר שהמשטרה לא הצליחה להוכיח את אשמתו, אבל שמו כבר פורסם ברבים, פניו צולמו ואשמתו נמרחה על פני כל העיתונים. כמעט במקביל, לפני שבועיים, אישרה הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת החוק, ולפיה "לא יפורסם שמו של חשוד בעבירה עד 48 שעות מהמועד שבו נודע לו על קיומה של חקירה ועד לסיום הדיון הראשון שיתקיים בפני שופט". שר המשפטים יעקב נאמן, מציע החוק, ציין בנימוקיו כי פרסום שמו של חשוד גורם לו נזק בלתי הפיך, בעיקר כאשר בלא מעט מקרים מתברר כי מעצרו או חקירתו טעות יסודם. כך קרה במקרה של הרופא המרדים. אשם או לא, הוא כבר לא יסתובב ברחובות ישראל ומתכוון לעזוב את הארץ למדינתו המקורית.

דווקא כעיתונאית העוסקת בחשיפות זה שנים רבות אני מייחלת לרגע שבו החוק יאושר. כשהחשדות נגד אדם זה או אחר מגובים בראיות מוצקות ואשמתו כמעט מוכחת כבר מהרגע הראשון, יש לפרסום שמו חשיבות גדולה כעוד רובד ענישה למעשה החמור שהוא חשוד בו, בעיקר כשמדובר באירועים הקשורים לפשיעה חמורה, אלימות, אונס או רצח. אבל כאשר מדובר באזרח מהשורה, כזה שנפלו עליו חשד או אשמה לא ברורה, והוא עוד טרם מעכל ומבין מול מה הוא עומד; וכאשר לאזרח זה יש משפחה, קריירה או סתם מקום עבודה מכובד - פרסום שלילי ללא ביסוס הוא מעין הוצאה להורג שלו בכיכר העיר. וגם אם בסוף יוחלט כי האזרח לא אשם ומעצרו בוצע בטעות, עוגמת הנפש לא תרפה, כמו גם הנזק שנגרם לתדמיתו ולכבודו. רק אדם שחווה מפגש טראומתי שכזה, רק אדם שנחשד במה שלא עשה ושמו כבר פורסם, יודע עד כמה הפרסום מזיק. ואל תחשבו שלכם זה לא יקרה. זה יכול לקרות לכל אחד.

דווקא כעיתונאית בתחום הפלילי אני יודעת שאישור החוק ימזער את העוול שנגרם למאות אזרחים בכל שנה. ואגב, אל תוך הצעת החוק הזו הייתי דוחסת עוד הצעה - למנוע מעיתונאים להתייצב מול ביתם של חללים, חיילים שנפלו על משמרתם, דקות ספורות אחרי שנודע על דבר מותם, אלא אם כן הם הוזמנו בידי בני המשפחה. זה אולי נשמע לא עיתונאי, אבל אפשר להמתין קצת, וזה יהיה הרבה יותר אנושי, לטובת כולנו. הרי גם עיתונאים הם בני אדם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר