השופטים עשו עימו חסד

"יש הקונה עולמו בשעה אחת", אמרו חז"ל, אך מיד הוסיפו: "ויש המאבד עולמו בשעה אחת". ארז אפרתי שייך לסוג השני. את ליל מסיבת הרווקים שלו בחר לבלות בשתיית אלכוהול, כשבסיומו עקב אחרי צעירה תמימה, גרר אותה עשרות מטרים, היכה אותה, קרע את בגדיה וניסה לבצע בה את זממו.

הסדר הטיעון, שבגינו נגזרו עליו שמונה שנות מאסר וקנס כבד, עשה חסד עם הנאשם. יש לשער שעברו הקרבי ותפקידו כמאבטח הרמטכ"ל שיחקו תפקיד משמעותי והקלו מעט את כובד גזר הדין. הצטברות העבירות המקוריות שיוחסו לו, לרבות אינוס בנסיבות מחמירות ותקיפה תוך גרימת חבלה, היתה עלולה לשלוח אותו לכלא לתקופה ממושכת הרבה יותר. בית המשפט אמנם נתן ביטוי חריף לסלידה ממעשיו, אך נמנע מלגזור עליו את העונש המקסימלי.

עבירות המין נעשו בעת האחרונה לחיזיון נפוץ אצלנו. עד כדי כך, שבשל שכיחותן יש המקלים בהן ראש, במיוחד אם מדובר "רק" במעשה מגונה, ניסיון לאונס שלא צלח או "הטרדה מינית" שהצטמצמה לתחום המילולי. "מה הוא כבר עשה לה-", או "בסך הכל לא קרה לה שום דבר", הן אמירות שנשמעות מעת לעת. יש להסתייג בחריפות מהקלת ראש זו.

רבים מהקורבנות, שאינם צד ישיר להליך הפלילי ולהסדרי הטיעון שנכרתים לרוב, נושאים עימם את צלקת התקיפה עד אחרון ימיהם. ודומה שלא לחינם משווה תורת ישראל את מעשה התקיפה המינית לרצח ממש: "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש, כן הדבר הזה. צעקה הנערה בעיר - ואין מושיע לה". רק התייחסות מחמירה למעשים בזויים אלה, לצד חינוך ראוי וענישה מרתיעה, יסייעו להקטנת ממדי נגע הפשיעה המינית, שמאיים להפוך את מדינת ישראל ממדינה יהודית ודמוקרטית למדינה שחוקי סדום ומעשיה שולטים בה.