הניצחון של ישראל במונדיאל

במציאות המזרח־תיכונית הסוריאליסטית, אין זה מופרך לומר שאין עוד מקום בעולם המערבי שבו חוויית הצפייה במונדיאל היתה ייחודית כמו בישראל 2014. אנחנו כנראה המקום היחיד בעולם, שבו צפו האזרחים ביום ראשון האחרון במשחק הגמר בין גרמניה לארגנטינה בעוד על המסך מרצדות כתוביות המתארות התרעות צבע אדום במקומות שונים ברחבי הארץ. חלק מהצופים אצו רצו למצוא מחסה במרחב המוגן והמשיכו, לאחר שהסכנה עברה, לצפות במשחק בעודם לוגמים בירה ומפצחים גרעינים.

כן, זאת היתה שיגרת החירום של הישראלים בצפייה במונדיאל בתקופה האחרונה. בהקשר הזה ראוי להזכיר כי אחת ההנחות הנפוצות ביותר בעולם הספורט והפוליטיקה היא שבשעה שמתקיימים משחקי כדורגל חשובים - הלחימה נפסקת. לא כך היה הדבר הפעם, ואף שהמונדיאל הוא מוקד של חגיגה עולמית - כוחות האופל הפועלים מעזה ביקשו להרוס לנו את חוויית הצפייה. הם לא הצליחו בכך.

במדינה כמו שלנו, שבה לא מעט מהסוגיות העולות נמדדות על פי "מדד הפראייר" ועל פי מאזן של ניצחונות והפסדים, כבר כעת אפשר לומר שבניצחון אחד אין ספק כלל וכלל: בסופו של יום, מצליחים הישראלים לקיים חיים נורמליים, על אפם ועל חמתם של אויביהם, ואין כמו המונדיאל להוכיח זאת. למרות אלפי הרקטות, ואף שאנחנו לכאורה מדינה במצור, הישראלים ממשיכים בשיגרת חייהם ככל האפשר. ומדוע זה ניצחון? כי המטרה של משגרי הרקטות היא לערער את שיגרת החיים בישראל, בעוד המציאות מעידה שזה ממש לא כך. כך, למשל, במוצאי שבת האחרונה איים חמאס להחריב את תל אביב. אכן, מספר רקטות נורו. שתיים יורטו והשאר נפלו בשטחים פתוחים. הדבר לא הפריע לתל־אביבים לשבת בבתי הקפה, לצאת לבתי הקולנוע או לצפות במשחק של הולנד מול ברזיל על המקום השלישי. זאת ועוד, לפני ירי הטילים התקיימה הפגנה של אנשי שמאל נגד מדיניות ההגנה של ישראל מול הרקטות של חמאס, ומי שהפריעו להם היו דווקא אנשי ימין. שיגרה - כבר אמרנו?

נכון, המצב בדרום קשה יותר. הרבה יותר. אך תושבי הדרום מוכיחים אצילות נפש כאשר הם מתמודדים עם האתגר, תומכים בממשלה ובכוחות הביטחון ומבקשים להעניק אשראי רב להתמודדות עם הבעיה. יותר מכך, הישראלים, ובייחוד תושבי הדרום, מפריכים פעם אחר פעם את "נאום קורי העכביש" של מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, לאחר הנסיגה מלבנון במאי 2000. בנאומו הישווה נסראללה בין עוצמתה של מדינת ישראל לעוצמתם של קורי עכביש כשאמר: "ישראל נראית חזקה מבחוץ, אך קלה להרס ולהכנעה כמו קורי עכביש". דומה כי הפכנו את היוצרות ממה שהתרחש לפני 14 שנה. בפרפראזה על דבריו יהיה נכון לומר כי ישראל כיום נראית חלשה מבחוץ אך קשה להרס ולהכנעה.

נוסף על כל אלו, להוציא מקרים יוצאי דופן, מדהים להביט בסולידריות, בעזרה ההדדית ובקשר שנחתם מחדש בין ציבורים שלמים. הצפייה המשותפת במונדיאל מאששת את ההנחה הזאת.

ואזהרה לחובבי הכדורגל: החזרה לשיגרה אחרי מונדיאלים תמיד קשה לנו, אבל הפעם יהיה קשה במיוחד נוכח המציאות המורכבת שאיתה אנחנו מתמודדים בימים אלה.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!