"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

כיפת ברזל מרשימה, אך בהגנה אין די

,עודכן

שבוע לתוך מבצע צוק איתן, מתנהלים כעת שני מאמצים מקבילים - צבאי ודיפלומטי. בצבאי מנסה ישראל להעמיק את הפגיעה בחמאס תוך כדי שמירה על הגנה שתמנע ממנו הישגים, ובדיפלומטי מואצים המגעים להסכם שיוביל לסיום הלחימה.

עד ששני המאמצים האלה ייפגשו, מתישהו בימים הקרובים, נמשכת בעזה הלחימה על פי תוכנית סדורה מראש. חיל האוויר תוקף יעדים ברורים, חמאס ממשיך לשגר כמות קבועה של רקטות לטווחים קצרים וארוכים. למשקיף מהצד זה עשוי להיראות כמו תיקו אפס בכדורגל: בישראל אין נפגעים בעורף, אבל היא גם מתקשה להציג הישג משמעותי בחזית.

המידע היומי שמתפרסם על נתוני תקיפת המשגרים, המנהרות ובתי הבכירים אומר מעט מאוד לציבור. הציפייה היא לראות הכרעה ברורה, או לפחות יתרון ישראלי מובהק. מי שבקי בפרטים יודע שיתרון כזה אמנם קיים, אבל בהיעדר "תמונת ניצחון" או הישג תודעתי ממשי קשה להמחישו לציבור. הגנה מושלמת של כיפת ברזל זה מצוין, אבל מעטות הקבוצות (והצבאות) בהיסטוריה שעוררו התלהבות ממשחק הגנתי. כאן אמנם מדובר במלחמה ולא במשחק, ועדיין הקהל - שמשלם את מחיר הכרטיס באזעקות - מצפה ליותר מזה; הוא רוצה משחק התקפי.

במצב הדברים הזה, ואם להישען שוב על עולם הכדורגל, הצדדים נכנסים להארכה עד להפסקת האש, שבה הם ינסו להבקיע. ה"מאני טיים" הזה מסוכן הגנתית - ולכן עיבתה ישראל את הכוחות בעיקר בקו המגע כדי למנוע מחמאס הישג - אבל הוא גם הזדמנות התקפית להעמיק את הפגיעה בנכסים של חמאס לפני שריקת הסיום. כחלק מכך עומדת עדיין על הפרק האפשרות של פעולה קרקעית; הסיכונים של פעולה כזאת ברורים, בעיקר בהיבט של חיי אדם, אבל פוטנציאל ההישג שלה כפול: לחץ תודעתי ופיזי נוסף על חמאס, ופגיעה משמעותית נוספת בתשתיות המבצעיות שלו.

בצה"ל טוענים כי הפגיעה הזאת עמוקה מאוד גם עתה - הרבה יותר מכפי שמצטייר בציבור. לראיה, מציגים שם את להיטותו של חמאס להשיג הפסקת אש מהירה, בטרם יינזק עוד. גם אם תמונת המצב הזאת מדויקת, לא קל לשווק אותה לאזרחים. סביר שבישראל ינסו לעשות זאת בימים הקרובים, אבל האמת תתברר רק במבחן התוצאה העתידי: כמה זמן יימשך השקט בדרום אחרי המבצע, כפועל יוצא ממידת ההרתעה שתהיה לישראל מול חמאס.

וזאת, למי ששכח, היתה גם מטרת המבצע: להחזיר את השקט לדרום (ובדרך להלום בחמאס כמה שיותר כדי לגרוע ממנו יכולות ולהרתיעו, אבל בלי לרסק אותו מחשש שהרצועה תיקלע לאנרכיה). בעניין הזה ישראל וחמאס מסכימים כבר עתה; שני הצדדים מעוניינים לשוב להבנות מבצע עמוד ענן, אלא שחמאס רוצה גם עניינים נוספים - כסף מהרשות הפלשתינית לתשלום משכורות, והבטחה מצרית לפתיחת מעבר רפיח. ישראל אינה צד לדרישות האלה אבל יש לה מה לומר בעניין, בעיקר כדי להבטיח פיקוח הדוק על המעבר לרצועה מסיני וכדי לשמר את הנתק בין הגדה לרצועה.

נכון לאמש הרצונות האלה היו תלויים באוויר, בעיקר משום שהרבה מאוד קצוות של הצעות תיווך מונחות על השולחן ללא אחת שאפשר להפוך אותה להסכם. ניסיון העבר מלמד שבתוך זמן קצר יתלכדו כל הקצוות האלה למשהו מגובש יותר, מן הסתם בהובלה מצרית, אבל עד שזה יקרה ימשיכו הצדדים לנסות להכריע בשדה הקרב, ובמקביל - בתודעה.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יואב לימור

פרשן צבאי

כדאילהכיר