תל אביב, אבל יותר זהירה

בעודי יושבת אתמול בערב במרכז קינג ג'ורג' בבר החביב עלי, לוגמת את בירת סוף השבוע שלי עם חברה, צילצל הנייד. על הקו - אבא שלי, שמודיע לי שבשעה 21:00 חמאס מתכוון להפריע לי ולזרוק מטח טילים על תל אביב, ושאעשה לו טובה ואחזור הביתה. עוד לא הספקתי להתאושש מהבקשה המוזרה הזו - הרי הפעם האחרונה שאבא שלי התקשר אלי וביקש ממני לחזור הביתה היתה כשהייתי בת 16 - החבר התקשר, ודרש ממני לחזור הביתה, ומייד. לא נותרה לי ברירה, וברבע ל־21:00 אמרתי שלום לחברה והתפללתי שחמאס לא ממש דייקנים ואספיק להגיע הביתה בזמן.

אבל חמאס הוכיחו לנו שהם יודעים לקרוא שעון. ב־21:00 וקצת, כמה דקות לאחר שנכנסתי הביתה, התחילה אזעקה ומצאתי את עצמי דחוסה במקלט עם החבר, הכלב והשכנים - משפחה חרדית בת 20 נפשות.

ואולם התרחיש הזה מעט קיצוני: מרבית יושבי הברים ובתי הקפה והמטיילים בעיר לא התרגשו מהכרזת המלחמה הדייקנית של חמאס. הם פשוט נכנסו למרחבים המוגנים עם הישמע האזעקה, ויצאו לאחר כמה דקות להמשיך ללגום את הבירה או את הקפה שחיכו להם. 

סוף השבוע האחרון היה מעט סוער עבור תושבי תל אביב, שכמו תושבי שאר ערי המרכז נאלצו לבלות חלק מזמן השבת היקר במרחבים המוגנים. אבל חוץ מהמכה הקלה בכנף בילויי השבת שלי, שהכריחה אותי להתקפל הביתה מוקדם מהצפוי, השבת עברה בשקט וללא שינויים דרסטיים בתוכניות. כתל־אביבים אולי אנחנו לא רגילים לאזעקות ולמרחבים מוגנים, אבל כשהם נדרשים מאיתנו, נשלב את הפעילויות החדשות הללו בחיי היומיום שלנו. העיר התנהלה כרגיל השבוע למרות לא מעט אזעקות, הדי פיצוצים ואף יירוט ממש במרכז בן־יהודה. 

יש פעילויות ששום תל־אביבי, לא משנה מה יאיים עליו, לא יוותר עליהן. למשל, בשבת בבוקר, יתהפך העולם - אני בים. לרגע לא חששנו לנסות את המלבייה שנפתחה ליד "המנזר", או להיכנס ל־am:pm לקניות. 

תל אביב כמנהגה נוהגת - אולי טיפה יותר בזהירות, ואולי משהו מהאווירה חסרת הדאגות שמאפיינת את העיר נפגם. אבל בשורה התחתונה - גם תושבי תל אביב, כתושבי נס ציונה, ראשון לציון, רחובות ושאר הערים שספגו אזעקות, יירוטים וטילים - רוצים ליהנות מהשבת שלהם אחרי שבוע די מלחיץ, ולהמשיך בשיגרה עד כמה שאפשר.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו