בית העלמין הצבאי הוא היכל קודש שעל שמירתו מופקדת האומה. זוהי חובתה כלפי אלה שהיו מוכנים להקריב את היקר להם מכל כדי להגן על העם ועל הארץ. מסיבות שונות, נרדמת האומה על משמרתה. במקרה שאליו נדרשנו אתמול, מי שהיה חייב להגן על בתי העלמין הצבאיים זוהי המדינה, ולא צה"ל. בבתי הקברות הצבאיים קבורים אלפי חיילים שנפלו על חרבם וכאלה שנהרגו, בנסיבות שונות, תוך כדי שירותם הצבאי. הם בוודאי לא הצהירו על אי רצונם להימנות עם חיילי צה"ל. חייל עריק הוא גם זה שעריקתו אינה רשמית: שערק 25 יום "בלבד" ולא 90 יום הואיל והוציא את עצמו, מרצונו החופשי, מכלל חיילי צה"ל. הוא קם כל בוקר ומחליט מחדש שחלקו לא יהיה עם אלה המוגדרים חיילי צה"ל. הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מאתמול פוגעת בקדושת בית העלמין הצבאי ובקדושת הקבורים בו. היא מעדיפה מתן פרשנות מסוימת למילה הכתובה על פני עימות על ערכיה המקודשים ביותר של האומה. לו לפחות היה היועץ נאבק על עמדה זאת, היה מצבנו היום טוב יותר גם אם בג"ץ היה פוסק אחרת. האם היועץ המשפטי לממשלה היה מורה לצה"ל לקבור את החייל הרוצח עדן נתן-זאדה בבית קברות צבאי אם הוריו היו מבקשים זאת, לא רק בהיותו חייל אלא גם בטענה ל"אשמתו" של צה"ל שהפקיד בידיו נשק? אולי גם יידרש צה"ל לערוך לוויה צבאית לנפקד או לעריק בחו"ל בטענה שהוא עדיין חייל צה"ל, ועובדה שהמשטרה הצבאית חיפשה אותו בנתב"ג- אלוף (מיל') שטרן כיהן כראש אכ"א
