עם צאת חג השבועות מתחילה לה עונת החתונות. היא אמנם לא מופיעה בלוחות השנה שלנו ואנו לא זוכים בה לשבתון, אך יומן האירועים שלנו מתמלא אט-אט בתאריכים אשר הופכים את ימות הקיץ ולילותיו לעמוסים באוכל באדיבות חברת הקייטרינג ומעשירים את הפנתיאון שלנו בשירים עדכניים, שלולא הדי.ג'יי באירוע המשמח ספק אם היינו נחשפים אליהם. הריטואל כמעט קבוע, אך גם אם נדמה שכבר היינו בסרט הזה, יש משהו בחתונה הישראלית שמעצב את דמותה, קובע את הלכותיה ובעיקר מעניק סיבה לריכולים ולסיפורים בארוחות שישי הקרובות.
לאחרונה נכחתי בחתונה בקיבוץ שעל שפת הכנרת. לעכבר עירוני שכמוני, מדובר באירוע שכאילו נערך בטוסקנה או בפרובנס. זוהי הרגשת חוץ לארץ פר אקסלנס, כזו המזמינה אותך לחוות מראות חדשים ומפנה מקום לזיכרונות שעתה ייהפכו לחלק בלתי נפרד מהתודעה המשותפת שלך ושל באי האירוע. החתונה הפגישה בת קיבוץ ובן עיר. משפחתה של הכלה ותיקה במקום והמראה שלה מספר את כל הסיפור: אכן מדובר, פיזית, ביפי הבלורית והטוהר. ממול, בן העיר, משפחתו ממוצא כורדי, הגיעה מרחבי ישראל אל הצפון. הדי.ג'יי, שהוא כמובן דמות מפתח בסיפור הזה, מכבד אותם בשירי המולדת הישנה. הקיבוצניקים לומדים מהר מאוד את הצעדים של שירי העם ומצטרפים לחגיגה. האווירה שמחה. זוהי חתונה ישראלית, זהו אירוע ישראלי, וזה למעשה האקט הכמעט אחרון שעוד ניתן לקרוא לו ישראלי.
במשך חמש שעות מתאחדות להן משפחות בישראל לאירוע שכבר מוצה היטב בתרבות העכשווית: סדרות טלוויזיה, סרטים, ספרים וכתבות אינספור עוסקים בשנתיים האחרונות במוסד החתונה הישראלי ובעיקר באירוע הבומבסטי ביותר שלו - הערב עצמו. האוכל, השירים, העיצוב, החופה ובעיקר אוסף הגימיקים הבלתי נגמר, כולם זכו לטיפול אנתרופולוגי במדיה הפופולרית והוכיחו שהמציאות אכן עולה על כל דמיון ומה שחשבתם שלעולם לא נעשה, הרי שלא רק נעשה הוא, אלא הפך לפאסה. כל כלה רוצה את האירוע הכי מיוחד וכל חתן רוצה לספק את מבוקשה, רק כדי שתהיה מאושרת בערב שלו חיכתה כל חייה הצעירים, שלמעשה מתחילים הלכה למעשה רק עתה.
אך כל חתונה מיוחדת בדרכה שלה בשל הישראליות שבה. זו המצועצעת וזו הצנועה, זו האורתודוקסית וזו הרפורמית, זו החד-מינית וזו האלטרנטיבית, זו המוסלמית וזו הנוצרית, זו המתרחשת בנמל תל אביב וזו שבאמצע הנגב. כל חתונה מביאה עימה פיסה מהפסיפס של המדינה הזו, וביחד, על רחבת הריקודים, היא מייצרת מאורע, שאותו ניתן יהיה להגדיר בפני זרים כישראלי.
וכך, בחתונה שהתרחשה על שפת הכנרת הגימיק היה שמחה אמיתית. כזו הממלאת אותך תקווה שאולי לא סר חינו של המוסד הזה, שאולי הסטטיסטיקה משקרת ושרוב האורחים כאן לא ירקדו בקרוב על מדרגות הרבנות ושאולי רגע אחרי שבירת הכוס, בית אמיתי יקום במדינתנו, כזה שהאור והאהבה, צמד המילים מכרטיסי הברכה, אכן ישררו שם. לו יהי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו