לנדון דונובן נשאל בסיום שאלה סופר בנאלית: "מה חשבת כשהכדור נכנס לרשת-". אלא שהתגובה של דונובן הדהימה. הוא החל לבכות. דיבר על ארבע שנים קשות. על ההדחה המוקדמת במונדיאל הקודם ועל השנה האחרונה, שבה התמודד עם גירושים. חיפוש תמונות בגוגל של הגברת, ביאנקה קאליץ', באמת מסביר את הקושי שבפרידה. "אתה צריך ללמוד מכל הניסיונות האלה", הוא סיכם. ואין לזלזל בכוח הפסיכולוגי של השחקן האמריקני הטוב בדורנו. בפיגור של 2:0 מול סלובניה הוא זה שהבקיע את השער שהחזיר לתמונה את האמריקנים. גם אתמול דונובן היה זה שהרים את חבריו התשושים למלחמה הרואית על סף הדחה. גם במשחק אתמול מול אלג'יריה הם פיגרו. על אף שהפיגור לא היה באיצטדיון אלא הגיע בצורת שער אנגלי במשחק המקביל שאילץ את שתי הנבחרות לנסות להשיג ניצחון. וכך התפתח לנו משחק נפלא עם אספקט תמוה אחד - למרות 40 ניסיונות הבקעה וקורות לכל צד, התוצאה נותרה 0:0. אלג'יריה כבר היתה תשושה, ראיס מבוהלי הנפלא הדף כדור של ג'וזי אלטידור מוויאריאל בדיוק לרגליו של דונובן. "הכל עבר לי מול העיניים כשהכדור נכנס פנימה", הוא סיכם. * * * יש נבחרות עם הרבה מהגרים, ואין בזה רע. אבל בנבחרת האלג'יראית פתחו אתמול עשרה כדורגלנים שנולדו בצרפת וגדלו בה. חלקם מודים שהיו מעדיפים לייצג את צרפת, אבל אין לכפור בעובדה שבחברה צרפתית משוסעת הם כנראה מרגישים אלג'יראים. מבחינה מעשית, מי שהודחה היתה נבחרת כדורגל אירופית. עבור מישל, אוהדת אלג'יראית, אלה באמת המוטיבציות העיקריות: "העיקר שאנחנו עדיין בטורניר וצרפת לא", היא אמרה. לפני המשחק.
