"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

היסטוריה

,עודכן

לפני יותר מעשור לקחתי את משפחתי לאתר מחנה המעצר הבריטי למעפילים ויצאתי נדהם. לאורך הסיור לא הוזכרה עליית "אף על פי", על אף שזו היתה פתיחת תנועת ההעפלה.

ביום 26.2.1932 פירסם סבי, זאב ז'בוטינסקי, את מאמרו "על האוונטוריזם", ובו קרא בעוז, לראשונה בפומבי, להפסיק לכבד את שמירת הסדר והחוק ולעלות לארץ, וזאת בניגוד לחוקים ולהגבלות של שלטון המנדט הבריטי. לאחר מכן הוא ניסה לשכנע את ההנהגה הציונית ואת היהודים שיש לבצע "אווקואציה", כלומר פינוי מלא, של אירופה מיהודיה כדי שיעלו לארץ ויצילו את חייהם. אולם המוסדות הלאומיים התנגדו לעלייה בלתי לגאלית ואסרו על כל הגופים הכפופים להם לבצע פעילות בעניין זה.

הרוויזיוניסטים הפעילו תנועת העפלה בלתי לגאלית שנקראה בשם "אף על פי". העפלה זו העלתה עד 1944 יותר מ-20 אלף יהודים. זה היה אז אחד מנושאי המחלוקת העיקריים בין תנועת העבודה לרוויזיוניסטים.

למרות איסור המוסדות הלאומיים מרדה בהם תנועת החלוץ מהשמאל. אנשי התנועה סירבו לחכות לקבלת סרטיפיקטים. החלוץ העלתה ארצה באותה תקופה כ-2,000 עולים, על אפם ועל חמתם של ראשי המוסדות הלאומיים. הם, בניגוד למנהיגיהם, הבינו שסכנת מוות אורבת להם אם לא יברחו מאירופה.

דוד בן-גוריון התגלה בגדולתו בכך שב-1945 כפה על חבריו בהנהגת המוסדות הלאומיים מהפך היסטורי - הוא אילץ אותם להגשים את הדרך אשר לה התנגדו. למעשה הוא שיכנע אותם לאמץ את הדרך הרוויזיוניסטית שעיקריה היו הקמת מדינה עברית, ששפתה עברית, מוגנת בידי צבא עברי בארץ ישראל. כתוצאה מכך נרתמו המוסדות לנושא ההעפלה.

מכיוון שהמשאבים של המוסדות הלאומיים היו עצומים ביחס למשאביה של התנועה הרוויזיוניסטית, הם הצליחו להעלות ארצה כ-140 אלף יהודים. המהלך הזה הביא לכך שבישראל נצברה מסה של יהודים לפני המבחן הבא של התנועה הציונית - מלחמת השחרור.

יש להניח שאילו בן-גוריון היה קובע מדיניות זו כבר באמצע שנות ה-30, כפי שעשה ב-1945, היו ניצלים מהתופת הנאצית הרבה יותר יהודים וישראל היתה מוקמת על בסיס אנושי מוצק ורחב יותר. ייתכן שזו הסיבה שבגללה מאז הקמת המדינה ניסו לטשטש מההיסטוריה שלנו את קיומה של עליית "אף על פי".

בשבוע שעבר השתתפתי בטקס השקת מוזיאון אוניית ההעפלה במחנה עתלית. בחלוף עשור מביקורי הקודם חל שיפור מה. תנועת "אף על פי" הוזכרה בקצרה, וכן ניתן לי הכבוד להשתתף בהסרת חלק מהלוט מעל הספינה, וזאת בשם אבי, ערי, שהביא ארצה את אחת הספינות - ה"סקאריה". אך עדיין יש הרגשה ברורה שיד נעלמה מנסה להצניע את חשיבותה ואת משקלה של עליית "אף על פי". על המועצה לשימור אתרים להניח את חשבונות העבר מאחור ולתת פרספקטיבה נכונה של האירועים שאת זכרם היא אמורה לשמר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר